השלב השני של העלייה לרגל הפרנציסקאנית בתקופת צום הארבעים נתרחש ביום רביעי ה-23 במרץ בבזיליקה של היסורים.
בהדרגה עם הכניסה לרז של חג הפסחא, האחים הפרנציסקאנים, מלווים על ידי קבוצת מאמינים, זכרו ככל הנראה את הרגע האפל ביותר בחייו הציבוריים של ישוע, כשמתייחס לבגידה בו מצידו של יהודה איש קריות. הפרלוד לייסורים שלו, אירוע זה מראה את כל האנושיות של ישוע המשיח שלפי האוונגליסט מתי, "החל לחוש עצבות וסבל."
סעודת האדון נערכה ברקע של במקום הקדוש של גת שמנים הממוקם בכיוון דרום-מערב על מדרונות הר הזיתים, בסמוך לכנסייה – הידוע כבזיליקה של האומות – שתוכננה ל ידי הארכיטקט האיטלקי אנטוניו ברלוצי בשנת ה-20. על מנת להגיע לכנסייה, המבקרים מגיעים מסביב לחורשה אשר הינו הבית של עצי זית עתיקים ביותר, חלקם מקורם מחוטר יחיד המתוארך, ככל הנראה, לתקופתו של ישוע. הכניסה למקום הקדוש העיר את תחושת הכניסה אל הצללים המאפשר למאמינים להתפלל ולהתחיל חוויה של חשכה שברלוצי רצה לעורר אצל המבקר מעין "תחושת לילה", כפי שהוא ציין בכתביו.
סעודת האדון הטקסית נערכה על ידי האח סטפן מילוסוביץ. בדומה לליטורגיה של שבוע שעבר ב-דומינוס פלוויט, הדרשה נאמרה על ידי דון קרלו אדאסן, של מחוז הבישופות של סאן מרינו – מונטה פלטרן.
בדרשה שלו, הוא המתעמק מתחילת דמותו של יהודה איש קריות, הבוגד אשר פעולתו, בגן של גת שמנים, מייצגת רק את האקט הסופי של התנהגותו כאיש הצל שהחל קודם לכן בכפר נחום; באירוע זה, הבגידה של יהודה – ציין דון קרלו – "הינה במערך אוכריסטי" (ספר הבשורה לפי יוחנן ו:70). ההתייחסות להוחדה ][אוכריסטיה] אינה מקרית, כשהשליח הנ"ל מופיע שוב בסעודה האחרונה של האדון ......
וַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּבָּהֵל בְּרוּחוֹ וַיָּעַד וַיֹּאמֶר אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי....... וַיַּעַן יֵשׁוּעַ הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר־אֶטְבֹּל פְּרוּסָתִי לְתִתָּהּ לוֹ וַיִּטְבֹּל אֶת־פְּרוּסָתוֹ וַיִּתֵּן אֶל־יְהוּדָה בֶן־שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ג:21, 24).
כבר בעבר הבחינו שבנצרות העתיקה אותו מונח יווני עבור המילה "פרוסה" היתה מכוונת להוסטיה הקדושה; "נאמנות או בגידה בישוע הינם חלק ממערכת היחסים שלנו עם גופו הקדוש של ישוע ועם הדמו הקדוש של ישוע, כפי שמיוצגים בהוחדה [אוכריסטיה].
מדוע יהודה התמיד בהתנהגותו הבוגדנית? "מדוע אם כן הוא נשאר, עד הסוף, בחדר הסעודה האחרונה, לממש את ההבטחה של ההוחדה, שאותה ישוע הראה בכנרת?". התשובה לפי דון קרלו, יכולה להימצא במילים של בנדיקטוס ה-16 שציין שיהודה לא נשאר עם ישוע מתוך אהבה, אלא גם לא מאמונה אלא מתוך נקם. "יהודה חש נבגד מצד ישוע, והוא החליט שבתורו ינקום בו. יהודה לא היה קנאי והוא רצה משיח מנצח נגד הרומאים. ישוע לא עמד בציפיות אלו."
הדרשה הגיעה אל סופה עם השכנוע שלא לחזור על הטעות שעשה יהודה, כלומר – להתאכזב מהעובדה שהאל אינו כיצד כפי שאנו מדמיינים אותו או רוצים שיהיה.
לפני הברכה, האח הממונה האחראי על הבזיליקה, האח בניטו צוקוה הזמין את הנקהלים להתפלל עבור אלו אשר נלחמים כנגד נגיף הקורונה ועבור השלום "לא רק באוקראינה, אלא בכל מקום היכן שיש אי צדק ואלימות."
פיליפו דה גרציה
