בית פגי: החשיבות של "לשאת" את ישוע

בבוקר של יום שבת, ה-27 במרץ, נציגות של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה  התקבצה במקום הקדוש של  בית פגי על מנת להנציח את הכניסה של ישוע לירושלים ביום ראשון של הלולבים.

 אירוע זה הינו עדיין חלק מהעליות לרגל של תקופת צום הארבעים.

האדמה שעליה המקום הקדוש של בית פגי נבנה נרכש בשנת 1843 על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש, ושוקם במבנהו הנוכחי בשנת 1954. המסורת של תהלוכה של יום ראשון של הלולבים מתחילה מכאן, מגיעה לכנסייה של אנה [חנה] הקדושה, הכנסייה הקתולית הראשונה שנפגשים בה בעיר העתיקה של ירושלים כשנכנסים דרך שער האריות (או: השער של סטפן, מכיוון שקרוב למקום שבו סטפן הקדוש הפך לקדוש מעונה).

התהלוכה המסורתית נדחתה רק פעמיים במהלך ההיסטוריה: בסוף של התקופה הצלבנית ובשנה שעברה עקב מגיפת הקורונה. במאה ה-16-17, לפי המסורת, הקוסטוד של ארץ הקודש נהג ליטול את התפקיד של ישוע, כשישוב על סייח משך התהלוכה כולה, כשהחל משנת 1933, הפטריארך הלטיני של ירושלים ניהל וערך את התהלוכה.

החגיגה והאירוע של היום בבית פגי היה חיוני, בנוכחות של מעט אנשי דת, ונערך על ידי האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ, האח הממונה האחראי על המחלקה של המורשת התרבותית של הקוסטודיה של ארץ הקודש.

החמור הינו בעל חיים שהינו הדמות המובילה לאחר ישוע, לפי הטקסט מספר הבשורה לפי לוקאס (פרק י"ט:28-40) שהוקרא במהלך האירוע, הטקסט שקודם לכניסתו של ישוע לירושלים. בהערות קצרות אודות ספר הבשורה, האח לוקאש פופקו, אח דומניקני ומרצה בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה, כששם את הדגש על בעת החיים.

"כל אחד מאיתנו, כהני דת, אנשי דת, נוצרים, צריכים להיות כמוהו, כמו החמור: הדבר היחיד שהוא עושה זה לשאת את ישוע, וזהו היעד שלנו", אמר האב פופקו. "לעיתים רחוקות אנו חושבים שאנו רוצים להיות מישהו/משהו אחר, מאבדים את עצמנו בדילמה של זהות כאילו אם נדע מי אנו נוכל לעזור, אולם העיקר הינו במקרה זה אינו מי אנחנו אלא מה אנו נושאים: האם זהו ישוע או שמא לא? משום שלא משנה מי אתה, הדבר החשוב הינו לשאת את ישוע."

"עבור חיים נוצריים", סיים ואמר האח הדומניקני. "חשוב יותר עם מי אני הולך מאשר לאן אני הולך."

ג'ובאני מלספינה