ביום שבת, ה-13 באפריל, בכנסייה של סאן סלבטורה, בעיר העתיקה של ירושלים, הקהילה הפרנציסקאנית התקבצה לתפילה ובהלל עבור רגע חשוב בחיי הדת של שבעה אחים מהמסדר הפרנציסקאני.
האח אניניבי קומבי (טוגו), האח יוסף מידאון אטקורה (טוגו) האח חואן דוד רודריגו (קולומביה), האח ריטו חוסה מנדוזה (ונצואלה) האח אנטוניו טקלק (קרואטיה) האח לנגבה זונג סטורנין (הרפובליקה של מרכז אפריקה) והאח נור אמאש תאמאש (עיראק) קיבלו את התפקיד של שמש [דיאקון] באמצעות משיחת הידיים של הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שערך את האירוע של ההוחדה.
סעודת האדון נערכה על ידי האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, על ידי האח הפרנציסקאני אלוזי סלאבומיר וארוט, המבקר הכללי של הקוסטודיה, על ידי האח מילאן קריסטוב, השר של הפרובינציה של קיריל ומתודיאוס הקדושים מזגרב יחד עם הרבה כהני דת מקהילות שונות בארץ הקודש: היו שם גם הרבה אנשי דת, נשים וגברים, מירושלים ונוצרים מקומיים (האירוע שודר בשידור חי בערוץ היוטיוב של מרכז המידע הנוצרי).
חג הפסחא של ישוע האדון: חוויה אמיתית
"היום הכנסייה, יותר ולפני כל אסטרטגיה פסטורלית, צריכה לשאת את העדות של חג הפסחא", אמר הקרדינל פיצהבלה בדרשה שלו אודו ספר הבשורה, כשפנה לשבעת השמשים החדשים.. כלומר, לשאת עדות שאהבת האל, שאותה הראה ישוע המשיחו מותו ותקומתו מן המתים, אינה חלום, סיפור או פנטזיה, אלא חוויה אמיתית שכולם יכולים להשיג."
במהלך הליטורגיה של הסמכת השמשים, האחים הפרנציסקאנים נשכבו לפני המזבח, מבקשים את התערבותם של כל הקדושים כשזה היה לחי באמצעות לשירה של הכוונות.
דבר האל: הזנה למשרה שלך
לאחר מכן הקרדינל סמך את ידיו על האחים הפרנציסקאנים לאחר התפילה של ההקדשה, שהעניקה להם את הבשורה, עם יעד של החובה לבשר לעולם. "השירות שלכם כשמשים", אמר הפטריארך, "כוללת לא רק שירות על השולחן של ההוחדה, אלא גם שירות לבישור של דבר האל. החל מעכשיו ואילך, הכרות עם דבר האל חייבת להיות משתנה קבוע בתפקיד שהוסמכתם אליו: זהו הדבר של החיים ובהדרגה יעצב את תפקידכם. זה יזין את אלו שיקשיבו לכם באותו אופן שזה מזין אותך ללא כל הבדל."
לסיכום, היה זה האח נור שדיבר בשם שבעת השמשים החדשים. הוא החל בדברי הלל ותודה לאל "עבור המתנה האדירה של החסד לשרת את האל ואת המזבח הקדוש שלו, בשירות של הסקרמנטים שמהם אנו שואבים את עוצמת החיים". לאחר מכן הוא הרחיב את תודתו למשפחות, שכרגע נמצאות רחוק, לפטריארך, לקוסטוד של ארץ הקודש ולכל מי שהדריך אותם וסייע להם בדרך שלהם לעבר היותם שמש.
להישאר משרתים
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פאטון, הזכיר לשמשים את חשיבות של להישאר משרתים, עם ענווה וציות: "מתחת לגלימה", הדגיש הקוסטוד, "אפילו הקרדינל שומר על הטוניקה של השמש: משמעו שהוא תמיד יישא את הסינר של השירות. בחיים חילוניים ישנה קריירה והקריירה יש לה סדרות של מעדים שיש ללכת לפיהם עד שמגיעים לשיא, בשעה שבתפקיד של הכהונה, הצעדים הינם אלו שיש ללמוד כיצד לרדת, להיות ענו, משום שישוע המשיח, שהפך למשרת, הריק את עצמו וציית עד למוות בצלב, ויש ללכת אחרי הדוגמא שלו."
"פרנסיס הקדוש עצמו", אמר והמשיך, "שהיה שמש כל חיו ומעולם לא הפך לכהן דת: מעט לפני מותו, הוא ביקש מהאחים שלו לקרוא את הטקסט של רחיצת הרגלים, שאליו היה קשור מאד. וכאשר הוא הסביר לאחים את הדרך של הכניסה למערכת יחסים הדדית, הוא אמר שהאחים חייבים לרחוץ את רגלי האח האחר". רחיצת הרגליים, הרעיון של לשרת הינו מרכזי והוא תוצר של השראה מישוע המשיח וחייב להישאר מרכזי גם בחייכם."
Silvia Giuliano
