עיר הנמל העתיקה המשתרעת על החוף הפניקי, נקראה במקורות בשם עכו כבר בתקופת פרעה (בערך בשנת 1500 לפנה"ס). מיקום חלקה העתיק של העיר נמצא בתל אפוכאר (גבעת החרסים) מזרחית לעיר הנוכחית. לאחר כיבושה על-ידי אלכסנדר מוקדון (313 לספירה), הוקמה העיר שנית לאורך החוף על-ידי השושלת ההלניסטית מבית תלמי, והם שנתנו לה את שמה ’פטולמאיס’. העיר נקראה בשם זה בתקופה הרומית והביזנטית. אנו למדים ממקורות מקראיים המדווחים על מסעותיו של שאול (פאולוס) הקדוש על קיומה של קהילה נוצרית בעיר החל מתקופת השליחים: "ואנחנו כלינו את דרך הים ונרד מצור אל עכו ונשאל לשלום האחים ונשב איתם יום אחד." (מעשי השליחים 21, 7). בתקופת הנצרות הקדומה זכתה העיר לשגשוג מסוים ובה היה מושב ההגמון (בישוף), אולם, שמה של העיר יצא לפניה בתקופת מסע הצלב השני, לאחר נפילת ירושלים בידי הצבא הערבי אותו הוביל סלאח-א-דין (1187 לספירה), כאשר תפקדה כעיר נמל והייתה מקום מושבו של הממשל. הן המלך והן הפטריארך של ירושלים הפכו את עכו לעיר בירתם.
ערים אירופאיות רבות כגון פיזה, גנואה וונציה, וכן השבטים הפרנקים, החזיקו מוצבים צבאיים ומסחריים בעכו באזורים שיוחדו להם. ניתן למצוא את שרידי רבעים אלה בחלקה העתיק של העיר. מסדרים שונים הגנו על העיר, ביניהם מסדר אבירי יוחנן הקדוש (אבירי ההוספיטלרים), הטמפלרים, האבירים הטווטונים ואבירי מסדר אלעזר הקדוש. בלטו במיוחד מנזרים שצמחו בשלהי ימי הביניים ושהשתייכו למסדרים שנדרו לחיות בעוני, כגון, הכרמליתים, הדומיניקאנים והפרנציסקאנים