סעודת האדון של יום חמישי הגדול בכנסיית הקבר

יום ימישי הגדול בירושלים התחיל לצלילי הפעמונים של כנסיית הקבר, כשהם יהיו שקטים עד ליל השימורים של יום חג הפסחא. בכנסיית התחייה בבוקר זה, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, ערך את האירוע של יום חמישי הגדול. למרות מצב החירום הרפואי והמגבלות, הליטורגיות של כנסיית הקבר המשיכו להתנהל כרגיל, תודות לאחרים הפרנציסקאנים המתגוררים שם, ולמעט אנשים שהורשו לקחת חלק בטקס של ה-טרידום, יחד עם הבישוף.

הצבעים של בגדי הכהונה סימנו את החלקים השונים: עבור תפילות של הליטורגיה של השעות, הצבע ל הלבוש היה סגול של תקופת צום הארבעים, לאחר מכן – לבן עבור סעודת האדון של יום חמישי הגדול. השנה, כמו במחוזות בישופות נוספים, סעודת האדון לא נחוגה עם ברכה של השמן, ממש כפי שהיה בלתי אפשרי לכהונה המקומית לקחת חלק בכך.

"השאלה הבאה מתייחסת לכל הבשורה של יוחנן: היכן האיש הזה שהגיע ולאן הוא הולך השאלה היא אודות זהותו של ישוע", אמר מוניסיור פיהבלה בדרשה שלו. (...). ובכן, רז זה מתגלה לנו בבשורה של היום: "ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבור מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ..וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאת אלוהים בא ואל אלוהים ישוב" (ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ג:1, 3).המקום שבו ישוע הולך ואשר אותו הוא מכין לנו מתגלה גם כן במלואו: הוא מגיע מהאל וחוזר אליו וכך הוא רוצה שיהיה גם עבורנו".

המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית לאחר מכן העניק בחשיבות של המחווה של ישוע ברחיצת הרגליים, מחווה סימבולית שהשנה לא יכלה להתבצע ואת עקב אמצעי זהירות בריאותיים: "המחווה שישוע עושה הופכת את המחווה של המעבר בין הארץ ולשמיים, בין העולם ובין האב, בין הארעי ובין הנצחי.להראות את הדרך המובילה אל האב, ישוע רוחץ את רגלי התלמידים שלו". מונסיניור פיצהבלה גם התייחס למצב הנוכחי של ההגבלות שהשפיעו על האנשים, מונעים מהם הרבה ממערכת היחסים עם בני האדם: "אנו יכולים לומר כי האל לקח אותם מאיתנו, עבורם החזרה הושלמה ומומשה. ייתכן והאל רוצה לטהר אותנו מהרכושנות שלנו וממערכת יחסים אלימה, הוא רוצה לומר לנו שאנו יכולים לבחור בתמיכה באחד בשני או להיות אנוכיים, לחשוב רק על עצמנו. הבידוד והבדידות של הימים האחרונים הללו יכולים ללמד אותנו שזה אפשרי לשנות כיוון, לקחת דרך של המרת הלב, להבין כחזרה להקשבה לדבר ה'". (הדרשה המלאה כאן).

בשעות אחרי הצהריים, עקב המצב הנוכחי, העלייה לרגל המסורתית לחדר הסעודה האחרונה לא נערכה, היכן שהקוסטוד באופן מסורתי רוחץ את רגליהם של ילדי הקהילה שיקבלו השנה את חתימת רוח הקודש (קונפירמציה בלעז) ולאחר מכן הולך לכנסיה הארמנית והסורית. במקום זאת, האח פרנצ'סקו פאטון ערך את סעודת האדון של רחיצת הרגליים בקהילה של סאן סלבטורה. בדרשה שלו (ראה קישור) הוא הדגיש כי חג הפסחא הינו שחרורו לא רק מעבדות אלא גם מהמוות, מתנת ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] כ"תרופה של חיי נצח" ואת העובדה כי כל בעל תפקיד בכנסייה אולם גם כל שירות בעולם צריך להיעשות לפי ההגיון של ישוע שרחץ את רגלי השליחים גם לאור הציווי החדש. בדרשה היתה כמובן גם התייחסות למצב הנוכחי.

בערב של יום חמישי הגדול נערך האירוע של השעה הקדושה של ישוע בגת שמנים שבירושלים. במהלך השעה הקדשוה, שנערכה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, המאמינים הוזמנו להרהר עלך רגעי הייסורים של ישוע, על מנת להיכנס עימו למות ולאחר מכן לעבור לתחייה של הפסחא. במילות ההקדמה שלו, הקוסטוד הזכיר: "אנו יודעים שבתקופה קשה זו עבור כל האנושות כולה, הרבה מהאחים שלנו, כמו ישוע בלילה של ם חמישי הגדול הראשון, חווים סבל, זיעתם כוללת דם והם חיים את

השעה של הסבל שלהם, במאבקם להמשך ולסמוך באב ולשים את עצמם לחלוטין בידיו של האב, ממש כפי שישוע עשה ויחד עם ישוע.

גם אנו מתפללים עם ישוע "...אבא! אבי כל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה" (ספר הבשורה לפי מרקוס י"ד:36). תפילה מיוחדת נכללה בתיווך עבור כל אלו שסובלים את ההשלכות של המגפה הזאת, "כך שהאל האב יוכל להעניק בריאות לחולה, כח לצוות הרפואי המטפל, נחמה למשפחות וישועה לכל הקורבנות שמתו".

 

ביאטריס גוארארה