האחים הפרנציסקאנים שהכריזו ביום ראשון, ה-11 באוקטובר, את הנדרים הטקסיים שלהם, בירושלים, הגיעו מתשעה מדינות שונות: קונגו קינשאשה, קונגו ברזיל, איטליה, סוריה, מקסיקו, ברזיל, פרו, קולומביה ודרום אפריקה. 16 הפרנציסקאנים ערכו את נדריהם לאל לחיות עד יומם האחרון בציות, ללא בעלות כלשהי של רכוש ובצניעות, בהתאם לחוקה שח המסדר הפרנציסקאני, בידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פרנצ'סקו פאטון. האירוע התקיים בכנסיית סאן בסלבטורה שבירושלים, בדלתות סגורות, עקב מגיפת הקורונה והסגר שהוטל בישראל. קרובים וחברים של מי שביצע את הנדרים הטקסיים יכלו לעקוב אחרי סעודת האדון מכל העולם, כשהאירוע כולו היה בשידור ישיר דרך האינטרנט והן בעמוד הפייסבוק של הקוסטודיה של ארץ הקודש ושל מרכז המידע הנוצרי.
"התקופה שבה אנו חיים כיום הינם תקופות המכשירות אותנו לחיות את הקריאה שלנו, ללמוד להיות במצב שבו אנו בו, במקום לנסות להימלט מזה", אמר הקוסטוד של ארץ הקודש בדרשה שלו. "אלו תקופות שבהם מחנכים אותנו אודות ציות, משום שזה מאלץ אותנו לקבל את הנסיבות שלנו. אלו הם תקופות שבהם מלמדים אתנו איך לחיות כשאין כל רכוש או דבר משלנו אולם ישנה שלווה ושמחה פרנציסקאנית, משום שאנו מבינים שזהו המצב שבו אנו נמצאים בו, אנו אדונים של לא כלום, אולם עלינו לקבל מגבלות, קורבנות ואפילו חיים בדרך שונה מזו שאותה תיארנו לעצמנו. אלו הם תקופות שמלמדים אותנו דבר מה אודות צניעות, אודות הערך שיש לגוף שלנו ולהיות מסוגלים להציע אותו במלואו לאל.".
האח פרנצ'סקו פאטון לאחר מכן אמר שהוא ראה את חלומו של האל שהנביא ישעיהו וגם ישוע המשיח בספר הבשורה דיבר עליו כבר הושגה בנדרים טקסיים והאירוע זה: "כפי שרואים, כל האומות שבעולם מגיעים לירושלים והופכים לאחווה אחת יחידה, שאותה אתם מיצגים משום שאתם הגעתם מארבעה יבשות שונות, על מנת לקחת חלק במשתה הנישואים שהוכן לכם מאת האל עצמו.". לאחר מכן האח פאטון הדגיש שהקריאה שהתקבלה על ידי 16 האחים הפרנציסקאנים הינה מתנה של האל למרות שהיא מאתרגת, יהיה אפשרי להיות נאמן משום ש"הוא הופך זאת לאפשרי" (הדרשה כולה כאן).
לפני הנדרים הסופיים, האחים הפרנציסקאנים שכבו על הרצפה לפני המזבח וביקשו, יחד עם הנקהלים, לתיוך של כל הקדושים. לאחר מכן הם כרעו ברך על מנת לבטא את הנדרים הסופיים, מלווים על ידי הסנדק שלהם. בסופה של סעודת האדון, חלק מהאחים הפרנציסקאנים רצו להודות בשם כולם, למשפחות שלהם, למדריכים שלהם ובייחוד לאח הפרנציסקאני דונאציואנו, האחראי על הסטודנטים ולכל האחראים על הפרובינציות של הפרובינציות השונות שהם משויכים אליהם, שאינם יכולים להיות נוכחים באירוע חשוב זה.
"הדרך שבחרנו ללכת בה עד כה סומנה על ידי מספר רגעים", אמר האח אנדריאה, אחד מהאחים שקיבלו את הנדרים הטקסיים., "של שמחה, מאמץ ותקווה, אולם תמיד עם מערכת יחסים קבועה עם האל עם סך כל אמון מוחלט ונטישה, עם תדהמה ופליאה, אומרים כמו שמעון. "השארנו הכל והלכנו אחריך". לפני ההבטחה של האדון לשמעון לתת לו פי מאה פעמים עד כמה שניתן ביחד עם רדיפות (מרקוס י: 28-31) והאחים הפרנציסקאנים התפללו: "האדון, עשה בנו כרצונך, תן לנו את הכח להיות מוכנים לכל דבר, אולם האדון, אל תעזוב אותנו אפילו לשנייה.".
ביאטריס גוארארה.
