ב"יום שני של המלאך, יום לאחר חג הפסחא, ספר הבשורה מציין את האפיזודה של שני השליחים שהלכו לעבר עיירה קטנה הרחוקה 60 אמות מירושלים ושמה עמאוס. ב-5 באפריל, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, בהנהגתו של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, הזכירו והנציחו טקסט זה מספר הבשורה במקום הקדוש הפרנציסקאני של אל-קובייבה.
הבזיליקה של ההתגלות של ישוע המשיח אדוננו – זהו השם של המקום הקדוש שבו ישוע התגלה לאחר שקם מן המתים זוכה לכבוד ולהערצה. ספר הבשורה מדקדק בפרטים הן בשם של המקום המדויק והן במרחק שלו (60 אמות, מידה למרחק עבור הרומאים, בהלימה לכ-11 ק"מ). אל-קובייבה הינו המקום המאוחר ביותר שמוכר כ-עמאוס: הביזנטיים זיהו מקום אחר בקרבה של מספר ק"מ משם, ניקופוליס, היכן שהמקום הקדוש עדיין עומד על תילו, אולם הצלבנים העבירו אותו לאבו גוש משום ש-ניקופוליס היתה 160 אמות מירושלים, שלפי מספר מלומדים, הינו רחוק מדי.בסוף של התקופה הצלבנית, המקום הועבר שוב משום שאבו גוש בזמנו לא היתה קרובה לדרך הרומית בתקופה זו.
האתר של אל-קובייבה נראה שתואם לכל הקריטריונים: זהו המרחק המדויק ולא רחוק מהריסות של דרך רומית מאותה תקופה, ומסיבה זו במאה ה-14 הפרנציסקאנים התיישבו כאן, כשהם גם כן מעודדים ממסורות קיימות ועיקשות שהיו קיימות והן מהתנאים הטופוגרפיים של הכפר.
האירועים של היום חולקו לשני חלקים: האירוע של ההוחדה [אוכריסטיה] בבוקר ותפילת הערבית וההשתחוויה [אדורציה] לאחר ארוחת הצהריים. האירוע, שנערך על ידי האב הקוסטוד, כלל מספר רב של אחים פרנציסקאנים ונזירות כמו גם מקומיים ומאמינים מכל העולם שמתגוררים בירושלים.
"הטקסט של ספר הבשורה חשוב מאד עבור חיינו כנוצרים", אמר האב הקוסטוד בדרשה שלו. "אנו גם כן מסתכנים, בדומה לשליחים עמאוס, לחוש תדהמה מההתנסויות של סבל ומוות. עלינו לתת לאור של הכתובים ולאור של חג הפסחא להאיר את חיינו ואת הצלבים שלנו."
האח פאטון לאחר מכן דיבר על ההוחדה, ואמר "כאן, היום, במהלך ההוחדה, בבציעת הלחם, שהלחם אינו עוד רק לחם פשוט, אלא גופו של ישוע המשיח." "אין זה לחם סתמי, זהו המשיח שנוכח עימנו, שנותן את עצמו עבורנו."
לאחר הדרשה, פרוסות לחם קטנות שבורכו הוצעו לנוכחים בסופו של האירוע, והיו לסימן המתייחס לטקסט מספר הבשורה ומזכיר לנו את הנוכחות של ישוע.
תוספת לאירוע היה ברכה לשני פסלי עץ הממוקמים במרכז של האכסדרה השמאלית של הכנסייה. פסלים אלו נתרמו על ידי מיטיבים וגולפו על ידי האמן וילי מסנר, שמתגורר ב-ואל גרדניה (איטליה), כשהפסלים מייצגים שני רגעים של הטקסט מספר הבשורה ומתייחס למקום קדוש זה. הפסל הראשון מתאר את ישוע שהולך ומבאר את הכתובים לשני השליחים כשעיניהם עצומות, כשאחד מהם הוא הטקסט של ישעיהו על עבד ה'; השני, מתאר שלושה דמויות הישובות לשולחן ועיני השליחים פתוחות, בשעה שישוע, במרכז, בוצע את הלחם.
"אנו עדיין מבודדים מבחינה גיאוגרפית, מסיבות שונות", האיר האח הפרנציסקאני ברנרד תילאגרג'א, האח הממונה האחראי של המנזר ושל הקהילה הבינלאומית של עמאוס. "אולם בשנה זו, הפתיחה מחדש המוגבלת הפכה אותנו למאושרים באמת. הרבה אנשים קיבלו את ההזמנה שלנו להישאר ולבצוע את הלחם עימנו, כפי שעשו השליחים עם ישוע."
היתה זו שמחה גדולה, בתקווה שהשמחה ומספר עולי הרגל והמאמינים יוכפל וישולש בקרוב.
ג'ובאני מלספינה
