היום השני של חג הפסחא, מסע העלייה לרגל של הפרנציסקאנים לעמאוס

הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של אר הקודש הקדישו את היום שני של פסחא לעלייה לרגל לעמאוס הכפר של אל-קובייבה,  11 ק"מ (בערך 7 מיילים) מירושלים.

במקום הקדוש המוקדש לקליאופס ולשמעון הקדושים, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את סעודת האדון הטקסית. הבשורה של היום מזכירה את האפיזודה של שני השליחים שחזרו בעצב לביתם בעמאוס  ואיך ישוע המשיח ליווה אותם והסביר להם את כתבי הקודש, עד שהם הכירו אותו כשבצע את הלחם.

לפי דברי הקוסטוד, זהו "אחד המקומות  עם סימבוליזם יפה במיוחד. בדומה לבית עניה ביום שני של השבוע הקדוש המזכיר את החברות של ישוע,  ביום שני של חג הפסחא מקום זה מבכיר את היכולת הזו ללכת יחדיו,  כפי שישוע עשה זאת עם השליחים מעמאוס."

הבית של קלאופס

אל קובייבה (בערבית – "כיפה קטנה") נמצא מחוץ לחומה של ההפרדה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית.  לפי המסורת שלפיה הפרנציסקאנים הולכים, כפר זה היה הכפר שהאוונגליסט לוקאס מדבר עליו.  האדמה שעליה נמצא המקום הקדוש נקנה בשנת 1861 על ידי המרקיזה ומשרתת האל פאולינה דה ניקולאי והוענק לקוסטודיה של אר הקודש. חפירות ארכיאולוגיות חשפו את מה שנותר מבזיליקה צלבנית, שכוללת התיישבות עתיקה, המזוהה כ"הבית של קלאופס" היכן שישוע שהה שם עם השליחים.

אלוהים שהולך עימנו

קהל קטן של מאמינים מקומיים מירושלים ומהגדה המערבית וקבוצות מעטות של עולי רגל לקחו חלק בסעודת האדון. הדרשה נאמרה על ידי האח הממונה האחראי של המנזר הפרנציסקאני של עמאוס,  האח  זאהר עבוד. "היום אנו נמצאים בהקשר דומה לזה של  חיי השליחים מעמאוס : מלחמה, מוות, חוסר בטחון. בספר הבשורה, אנו רואים שישוע האדון מתחיל ללכת עם השליחים והסביר להם את כתבי הקודש. 

אין אנו מאמינים בישוע הקוסם שפותר את המצב, אלא באל שהולך בחיינו, בקשיים שלנו ומסביר את חינו לנו לאור כתבי הקודש." ישוע מזוהה כשהוא בוצע את הלחם, בהוחדה. "כשאנו נמצאים בקשיים" אמר האח זאהר, "אנו חוזרים להוחדה ולבקשה של השליחים של עמאוס כפי שעשו: הישאר עימנו!".

בציעת הלחם

הקוסטוד  גם הרהר כיצד בתחילת הסיפור של האוונגליסט. "ישוע מפיק את המקסימום מחוסר היכולת של התלמידים לזהות מה קרה. הוא לא מתחיל משיעור אלא מקשיב לשאלות שלהם, לקשיים  ולהזיות שאותם חוו השליחים.  אחר כך הוא מבהיר את המצב בכתבי הקודש ובסוך מציע להם את הסימן של בציעת הלחם, שמאפשרת לשליחים לזהות אותו. אנו גם חייבים לזהות את תחילה את האלמנטים שיוצרים את הקשיים עבורנו כמאמינים, שגורמים לנו להלם – שנים של קונפליקט וחוסר של פתרון קבוע לשלום 0 ואנו צריכים לאפשר לזה להיות מואר על ידי כתבי הקדוש.  ישוע האדון נוכח בבציעת הלחם, ביכול המעמיקה לחלוק בחיי האנשים. גם עלינו לחלוק את הקשיים שאנשים פקידים בידינו ושל האחר, מבלי לחשוב שיש רק סובל אחד שראוי להבנה ואחר שאינו ראוי לה.

           לחלוק בלחם

בסופה של סעודת האדון, לפי המסורת, כיכרות לחם שזכו לקבל ברכה ולאחר מכן הוצעו לכל הנוכחים. "מחווה פשוטה זו", התעקש הקוסטוד, "מראה שהלחם הינו דבר מה שאנו מקבלים כמתנה – בהוחדה ובחיים. זה סימבול של עובדת החיים שהינה מתנה מתמשכת המוצעת לנו וכך אנו מוזמנים כל העת לקבל עם הכרת תודה". המחווה עוזרת לנו "לחלוק את הפרספקטיבה שלנו של חיים נוצריים."

"כיום היה לנו אור ותקופת הפסחא", אמר הקוסטוד של ארץ הקודש לאחר סעודת האדון. "ראינו מאמינים מקהילות שונות וכשחגגנו חשנו את הנוכחות של ישוע שקם לתחייה בקרבנו". אפילו במצב המאופיין בקשיים רבים, זה אפשרי לעקוב אחרי הנוכחות של ישוע שקם לתחייה. "אני חושב שהקהילה הקטנה של עזה חגגה את חג הפסחא וביטאה אמונה בישוע שקם לתחייה במצב שכל מה שסובב אותם הינו מוות שהינו סימן יוצא מן הכלל של הפסחא, ממש כמו היכולת לשמור על הלב נטול שנאה ופתוח לפיוס."

בשעות אחר הצהריים המוקדמות, האחים הפרנציסקאנים שרו את תפילת הערבית,  במקום הקדוש, פונים אל הסקרמנט המבורך ביותר. הקוסטוד לאחר מכן נתן את ברכתו הסופית.

Marinella Bandini מרינלה בנדיני