היה זה רק השחר כשהאחים הפרנציסקאנים הגיעו לבית עניה, הכפר של החברים של ישוע, מרתא, לזרוס ומרים. מסע העלייה לרגל הרביעי בתקופת צום הארבעים, שהשנה נערך ב-14 במרץ, התקיים שם.
בהתאם למסורת, סעודת האדון הראשונה נערכה בשעה שש וחצי בבוקר בקבר של לזרוס, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני אלברטו ח' פארי, המזכיר של הקוסטודיה של אר הקודש. מייד לאחר מכן, בשעה 7 וחצי, סעודת האדון של העלייה לרגל נערכה במקום הקדוש, שנערכה על ידי האח הפרנציסקאני מיכאל מוהינדו. לאחר סעודת האדון, הנוכחים ערכו מסע עלייה לרגל קטן לקבר של לזרוס, לפני מה שספר הבשורה מספר על חזרתו לחיים שהוקרא (ספר הבשורה לפי יוחנן, י"א 3-45).
בית עניה, הכפר של לזרוס
בית עניה נמצא מאחורי הר הזיתים, בדר המובילה למטה מירושלים לעבר מדבר יהודה ויריחו. השם המקראי שונה בתקופה הביזנטית "הכפר של לזרוס" כיום והשמו הערבי – אל-עזריה. במרכז הכפר, כנסייה של הפרנציסקאנים מזכיר את הבית של מרתא ומרים ואת הנס של התחייה של לזרוס, ונבנה על שרידים קודמים של כנסיות קודמות. הכנסייה תוכננה על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי והוקדשה לפני 70 שנה באפריל 1954. הטקסט בלטינית מתחת לכיפה אומרת: " אני התחייה והחיים; מי שמאמין בי, אפילו אם ימות, יחיה" (ספר הבשורה לפי יוחנן י"א, 25).
הדממה של המוות
הדרשה שנאמרה על ידי האח פאולו מסינה, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא שבירושלים, שנבחר להוביל את ההרהורים של תקופת צום הארבעים של הפרנציסקאנים. שמש אביבית לא ריככה את הדרמה הבלתי נמנעת במקום המזמין אותנו להתבונן במוות. "חוויה אישית מספרת לנו שאנו תמיד לא מוכנים למוות; למרות הדרך של האמונה שלנו, הדממה של המוות פוגעת בנו, מדכדכת אותנו והינה ההפך מעידוד עבורנו", הדגיש האח פאולו בדרשה שלו, המוקדשת ל"דממה של המוות". ישוע חווה את אותה תהפוכה בפני המוות של החבר שלו, לזרוס (ספר הבשורה לפי יונן י"א, 33).
ישוע הגיע לבית עניה שלוש ימים מאוחר יותר והתקבל על ידי מרתא ומרים, האחיות של לזרוס. יותר מאשר לדבר על תחייה, ישוע בוחר להיכנס לדממה של המוות, דממה זו שמרים לא יכלה לשאת. ישוע שותף לרגע זה עימה, באופן מלא. לפני גופתו חסרת החיים של לזרוס, ישוע פונה אל האב: "המילים היחידות של שבירת הדממה הזאת הינן מילים של תפילה. מעבר לדממה של המוות, ישנו קולך המדבר אלינו בחיי, המעניק תקווה ומכריז על חיי עולם. ללכת בדממה הזאת, כמו ישוע, כמו לזרוס עצמו, נוכל לשמוע את הקול הזה ואנו נחזור לחיים בכל הדרם."
דרכים חדשות
עד השנים האחרונות במאה הזו, בית עניה היתה פרבר יעיל של ירושלים והחל מהקמת חומת ההפרדה הכפר חולק, משאיר את המקום הקדוש בתחומי הרשות הפלסטינית. דבר זה שינה גם כן את המסלול של העלייה לרגל של תקופת צום הארבעים, שלאחר האירוע בבית עניה ישנה עצירה בקפלה של העלייה השמיימה שבהר הזיתים ובכנסייה של פאטר נוסטר [אבינו שבשמיים]. החומה מונעת מלעבור במסלול המסורתי דרך המקום הקדוש של בית פגי. הפרנציסקאנים והמאמינים צריכים ללכת דרך נקודת המבדק מספר קילומטרים מהמקומות הקדושים. שני המקומות של העלייה השמיימה ובמקום שבו מזכירים את הייסוד של תפילת האדון [אבינו שבשמיים], המאמינים והאחים הפרנציסקאנים סיימו את העלייה לרגל בהקשבה לספר הבשורה המתייחס ספציפית למקום הקדוש.
Marinella Bandini מרינלה בדנדיני
***
