בתאריך ה-29 ביוני, הקוסטודיה של ארץ הקודש חגגה את הזיכרון של לזרוס, מרתה ומרים, החברים של ישוע, בכנסייה הפרנציסקאנית שב-בית עניה, הידועה גם כבית של החברות, של קבלת הפנים ושל הכנסת האורחים.
ישוע הגיע באופן תכוף למקום זה כשהלך מירושלים לגליל או מהגליל לירושלים, ואז עצר כאן, בבית עניה, ששם בתקופה זו כמו גם כיום, היה זה הפרברים של ירושלים, מרכז קטן ממש בקרבה למדבר יהודה. בערבית המקום ידוע כאל עזריה או אל עיזיריה, שנובע מהשם לזרוס, החבר של ישוע שהוקם לתחייה (ספר הבשורה לפי יוחנן י"א, 1-44).
האירועים החלו בשעות הבוקר המוקדמות: האח הפרנציסקאני גיאנפרנקו פינטו אוסטוני, הסגן של הקולג' של טרה סנטה שבירושלים שערך את סעודת האדון הראשונה בקבר של לזרוס.
הקהילה המקומית, יחד עם האחים הפרנציסקאנים, יכלו לקחת חלק בהלל ובאירועים של ההוחדה השנייה, שנערכו על ידי האח הפרנציסקאני פיירמרקו לוציאנו, הסגן של כהו הדת של המנזר של סאן סלבטורה שבירושלים, במקום הקדוש, שנבנה מחדש על ידי הארכיטקט אנטונו ברלוצי בין השנים 1952-1953 על ומעל החפירות הארכיאולוגיות שבוצעו בשנת 1949.
בהארות אודות ספר הבשורה, האח הממונה האחראי של המקום הקדוש, האח אלעזר וורונסקי הביא לתשומת הלב קודם כל לטקסט של ספר הבשורה לפי יוחנן (פרק י"א, 19-27). "ישוע הגיע לכאן באופן תכוף משום שהוא אהב את מרתה, מרים ו-לזרוס. ישנה חברות אמיתית ביניהם.", הדגיש האח אלעזר בדרשה שלו. "מרתה עצמה, עם מותו של אחיה, אמרה מילים קשות כלפי ישוע, שעימו חלקה את כעסה, רגשות והשבירות שלה. היא חלקה את הבעיות שלה עימו. כאן בבית עניה ישוע הפך לחבר של האנשים."
לאחר מכן המשיך ואמר, מתמקד עם תשומת הלב שלו
בדמותה של מרתה: "מרתה, מרתה... את טרודה ודואגת לדברים רבים". ישוע אומר לה אולם מילים אלו מופנות גם לרבים מאיתנו כשאנו חשים שאנו נוטים לפרפקציוניזם. ובה בעת אנו שוכחים את הסיבות האמיתיות שהינן הבסיס של הפעולות שלנו. אסור לנו להיכנס לפיתוי של להיות מושלמים, אלא לפעול כך שהפעולות שלנו תמיד יהיו ביטוי של האהבה שלנו."
לאחר הליטורגיה של ההוחדה, האחים הפרנציסקנים, אנשי הדת והמאמינים הלכו שוב אל הקבר של לזרוס לביקור ועל מנת לקורא את ספר הבשורה (לפי יוחנן י"א, 1-45).
לאחר מכן, העלייה לרגל המסורתית המשיכה למקום של העלייה השמיימה, שניתן להגיע אליו ברגל אולם נכון לעכשיו הוא חסום על ידי חומה שבין ישראל ובין הרשות הפלסטינית: באדיקול בעל צורת המתומן, הטומן בחובו את הזכרון ושל טביעות הרגל של ישוע ואת העלייה השמיימה, הטקסט מספר הבשורה המתאר את האירוע הוקרא (ספר הבשורה לפי מרקוס 16, 15-20). .
יום החג הגיע, כבמהלך העלייה לרגל הגיע אל סופו עם התהלוכה אל הכנסייה הסמוכה של אבינו שבשמיים [פאטר נוסרט, בלעז], המכונה "אלאונה", היכן שספר הבשורה לפי מתי (פרק ו, 5-13) הוקרא, אשר מזכיר כיצד ישוע לימד את תפילת האדון.
סילביה ג'וליאנו
