ליל השימורים של חג הפסחא במקום של התקומה מן המתים

ה"אמא של כל ליל השימורים", ליל השימורים של חג הפסחא, נחוג במקום של התחייה, והינו הפריבילגיה של הכנסייה של ארץ הקודש שממנה ניתן ליהנות כל שנה. בשעות המוקדמות של יום שבת הקדוש, קבוצת נקהלים שכללה נוצרים מקומיים, קהילות דתיות ואחים פרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו יחדיו בבזיליקה של כנסיית הקבר על מנת לערוך את הליטורגיה של חג הפסחא. הצפייה לסעודת האדון בשעות הבוקר מתוארכת לתקופה של מועצת הוותיקן השנייה ונשמרת, מסיבות הקשורות לסטאטוס קוו, שעדיין מוסתת את החיים של הקהילות הנוצריות של כנסיית הקבר.

ה"שירות של האור" לפני הדלת של הבזיליקה החלה את החגיגה,  והתנסות זו היתה יותר אינטנסיבית יותר מהרגיל. עקב מצב החרום של מגיפת הקורונה, בשנה שעברה ההשתתפות של הציבור באירועים של השבוע הקדוש לא התאפשרו. מסיבה זו השנה התלוותה שמחה, כשהשנה הזו המאמינים של ירושלים השתתפו בסעודת האדון הטקסית בכנסייה של התחייה, כפי שבזיליקה זו מכונה על ידי המקומיים.

"במקומות קדושים אלו של הגולגולתא ושל התחייה, אשר היו עדים למוות ולתחייה של ישוע המשיח אדוננו, אנו מתפללים לאל, לאב, שיוכל להשלים את עבודת הישועה שאותה החל עם חג הפסחא", אמר מונסיניור פיצהבלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, שערך את הטקס.

במהלך הליטורגיה של דבר ה', שבעה מקראות ושבעה פרקים מספר תהילים מהתנ"ך הוקראו אודות האותות והמופתים שהאל עשה עבור עמו. לאחר מכן האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה שמטפלים ושומרים על כנסיית הקבר, צלצלו בפעמונים לרגל התפילה של "כבוד לאוהלים במרומים" ["גלוריה", בלעז]. לאחר הטקסט של האגרת של שאול הקדוש, היה זה הזמן לבשורה של ההכרזה שחג הפסחא הגיע,הכרזה לפני הכניסה לקבר הריק, לפי מסורת עתיקת יומין הקשורה למקום זה.
במהלך האירוע, הנדרים של הטבילה חזרו על עצמם גם כן, לפני שפיכת המים הקדושים עם הקטורת והכנסת הנר של חג הפסחא. 

בדרשה של הפטריארך הלטיני הוא אמר שהחוט המקשר בין המקראות של היום הינה הנאמנות של האל להבטחה שלו והוא לאחר מכן הרהר על שלוש פעלים של הבשורה: לקנות, לראות וללכת. כשהנשים הלכו אל הקבר, הן קנו את השמנים עבור קבורה ראויה של ישוע המשיח יום לפני. "אנו מוזמנים היום ללמוד מנשים אלו לחיות עם אובדן", אמר מונסיניור פיצהבלה, "לחיות את חיינו עבור אהבת המשיח, להתבונן בצלב כעל מדד של האהבה הזו שגואלת אותנו וקבר ריק זה כהכרזה של חיי עולם עבור כולנו."

לפי הפטריארך הלטיני, אנו כולנו גם כן זקוקים לסימן לראות ולמילה להאזין לה, אולם עדיין לא בלתי אפשרי להסביר את התקומה מן המתים, אולם זה יכול רק להיות כהתנסות, תודות לעדות מהימנה: "העדות הראשונה הינה הכנסייה, שמקום שממנו ישוע המשיח שקם לתחייה מדבר אלינו דרך הסקרמנט ים וההכרזה על דבר ה'. היום הבשורה מזמינה אותנו להיות כנסייה אמיצה, שאינה מפחדת מבדידות ומאי הבנה, שבכל יום פוגשים את ישוע המשיח שקם לתחייה ומראה בשלווה לעולם עם מילה ברורה ובטוחה, עם עדות חופשית, נחרצת ורבת להט".

לראות ולשאת עדות לישוע המשיח שקם לתחייה הינו הדבר הראשון שיש לעשות על מנת לנוע: הנשים הלכו לקבר, היכן שהן רואות את הקבר הריק ואת המלאך. באופן זה, "אנו לא פוגשים את ישוע המשיח שקם לתחייה אם לא נלך לקבר ונישאר סגורים ונעולים בחדר הסעודה האחרונה שלנו". "אם ישנה עדות היום שהינה נחוצה יותר מתמיד, זו בדיוק תקווה זו. הסימנים של פחד מראים את עצמם לבדם, אולם אסור שהם יעצרו את הצדקה שלנו", הוסיף ואמר הפטריארך. "מי ייתן והכנסייה של ארץ הקודש תתנסה בישוע המשיח שקם לתחייה שוב היום", סיים ואמר מונסיניור פיצהבלה, "תחייה באור שלו, תעלוז עבור הנוכחות של ישוע המשיח, תתבסס על אהבתו ותמשיך להקדיש זמן עבור החיים של העולם!".

ביאטריס גוארארה