ביום שישי, ה-6 באוגוסט, היום של הטקסיות של ההשתנות של ישוע המשיח האדון, כבכל שנה, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו במקום שבו מונצח האירוע: הר תבור.
המקום הקדוש נפתח מחדש למאמינים לאחר המגיפה ולאחר עבודת שיקום במבנה. היה זה האח דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד של ארץ הקודש שערך את ההוחדה [אוכריסטיה] שנערכה בשפה הערבית במקום הקודש שממוקם 450 מטר מעל למישור.
בהתאם המסורת, הדרשה היתה מפי כהן הדת של הקהילה של נצרת, האח הפרנציסקאני מרוואן דידאס, כשרוב הנוכחים מקרב המאמינים המקומיים היו מקהילה זו. "כפי שספא הבשןרה מספרת לנו, ישוע הינו על ההר היכן שדבר מה בעל משמעות ייחודית התרחש", אמר כהן הדת של הקהילה. "הבישור היה בנצרת, הר קטן; בית לחם גם היא בנויה ברמה; הגולגולתא נחשבת להר ואפילו הדרשה של ה"אשרי" היה על גבעה מעל הכנרת. הסיבה הינה פשוטה: הוא רוצה להסתכל כלפי מעלה ולסלוח על חטא, כשזה מניע אותנו כלפי מטה."
הנקודה השנייה של הדרשה שלו עסקה יותר מקרוב ברגשות של פטרוס ושל שאר השליחים. "כשהם שומעים את קולו של האל, פטרוס ושאר השליחים כרעו ברך, ובו זמנית, הם פחדו עד מאד. הם כעת חיים את הרגש של אהבה מלאה, כשהם הכירו את האל ולמדו שהוא אוהב אותם ואף יותר מכך – הם למדו להתבונן כלפי מעלה, כפי שישוע מספר לנו, הם מחפשים אותו וגילו את המיזם של האל, המיזם של האהבה להם. היום כך אנו חושבים עליהם: כורעים ברך לפני האדון, אולם ללא פחד, אלא רק עם תחושת אהבה עצומה."
:היום, בדיוק באותו אירוע", המשיך ואמר האח מרוואן, "ההר מזמין אותנו גם כן לעשות זאת: להתבונן כלפי מעלה, כפי שהם עשו; לעזוב את החטא, לחפש את המיזם של האל ולעולם לא לפחד ממנו, אולם לאהוב אותו באופן מלא".
"ישנה היפותזה שהרמה כבר הי ה מיושבת בתקופה הכנענית, אשר מאשש את הרעיון שהיה מקדש לאליל בעל שהיה ממוקם בהר תבור. עבודת האלילים לבעל דווחה עד לרודוס, היכן שהיה מקדש המוקדש לזאוס אטביריוס, אולם היכן "זאוס" היה עבור האלוהות של הכנענים, ושם התואר אטאבריוס מתייחס למקור של המילה תבור, שמתורגם ליוונית כ-אטאבריון. בתקופות מלחמה, ההר היה מקום מפלט לתושבי האזור. הרמה היתה מוקפת באופן יעיל בחומה כבר מהתקופה של הקרבות של העבריים נגד הכנענים, ושוב בתקופה של יוספוס פלביוס במלחמה נגד הרומים ושוב בתקופת הצלבנים."
מספר דיווחים מספרים לנו אודות העבר של הר התבור. הדיווח הראשון מתייחס לעבדות האל הנוצרית בהר תבור המתוארכת למחצית המאה ה-3. דיווח אחר מגיע מעולה הרגל בשם פיאצנזה, שמספר לנו על שלוש בזיליקות שהיו קיימים בשנת 570, במקביל ל"שלוש אוהלים" הקשורים לספרי הבשורה. מסמך מתקופת שרל הגדול הינו מאוחר, אולם חשווב, והוא מספר אודות נוכחות של ארבעה כנסיות שאותם משרתים שמונה נזירים. לאחר תבוסת הנוצרים בקרב חיטין, הר תבור נזנח. היה זה תודות לפרדריק השני מ-שווביה ולהסכם השלום שלו עם הסולטן אל-כמיל שאפשר לנשירים לשוב להר ושם שהו עד שנת 1623 כשהכנסייה שוב נהרסה עד ליסוד. מאוחר יותר, האתר נמסר לטיפולם של הפרנציסקאנים.
בסוף האירוע, האחים הפרנציסקאנים הלכו בתהלוכה לעבר הכניסה, לקפה של הדסנדנדיבוס. זהו המקום היכן, שלפי המסורת, ישוע המשיח אמר לשליחים שלא לספר לאף אחד את מה שהם ראו עד שבן האדם יקום מהמתים (ספר הבשורה לפי מרקוס ט:9-12). שם, האחים הפרנציסקאנים קיבלו ענפים של עץ האלון במקום הקדוש של התבור, סימבול וזיכרון למקום ולאירוע עצמו.
ג'ובאני מלספינה
