בהר הזיתים, החל משעות אחר הצהריים של השמיני במאי, נערכו אירועים טקסיים לרגל העלייה השמיימה של ישוע בקפלה הקטנה שבה לפי המסורת היא הזיכרון למקום שממנו ישוע המשיח עלה השמיימה.
ההופעה של ישוע לאחר קומו מן המתים שלאחר פסחא מסתיימת באירוע של העלייה השמיימה.
האונגליסט לוקאס ממקם את העלייה השמיימה כנקודת מפנה עבור השליחים, גם מקובל כמעשה של לוקאס: :אחרי שאמר את הדברים האלה נישא מעליהם בעודם מסתכלים וענן נטל אותו מנגד עיניהם" (מעשה השליחים, א, 9).
הקפלה של העלייה השמיימה
בלטינית המקום שבו ארע האירוע מכונה "אימבונון": ההיפותזה הסבירה ביותר מקורה ביוונית "אן בומו", משמעה עלייה (גובה, גבעה).
מרגע שהמקום הקדוש הראשון נבנה, שכנראה מתוארך במאה הרביעית, נהרס ואז הצלבנים בנו מחדש את הכנסייה על ידי בניית קפלה קטנה בצורת מתומן (אדיקול שניתן לראותו גם כיום), כך שהגג של הכנסייה נותר פתוח. בשנת 1198 כשהמקום הקדוש הקטן נרכש על ידי שליחיו של סאלח א-דין, המוסלמים השלימו את הקפלה עם כיפה. המקום נותר רכוש של הווקף האסלאמי של ירושלים והפך למסגד, אולם אינו בשימוש דתי.
על הסלע שנשתמר באדיקול ישנה קופסא שלפי המסורת יש את טביעת הרגל הימנית של ישוע. לרגל יום החג של העלייה השמיימה הכנסיות הנוצריות הצליחו להשיג אישור להגיע ולחגוג על הר הזיתים, בהתאם לסטאטוס קוו.
ליל השימורים הארוך עד לאירוע של חגיגית ההוחדה
האירועים החלו בשעות אחר הצהריים של יום רביעי השמיני במאי עם כניסה טקסית של סגן הקוסטוד של הקוסטודיה של ארץ הקודש, האח איבראהים פאלטאס, שערך את תפילת הערבית. לאחר מכן, האחים הפרנציסקאנים שרו מזמורים של הקדושים בתהלוכה, מקיפים את האדיקול הצלבני שלוש פעמים. לאחר מכן האירועים המשיכו בתפילת קומפליין בקפלה ותפילות לילה של המקראות.
במהלך הלילה נערכו מספר רב של סעודות האדון שהתקיימו בקפלה שעל הר הזיתים עד הבוקר, כאשר האירוע הטקסי נערך על ידי סגן הקוסטוד, האח איבראהים פאלטאס, והתקיים בחוץ בנוכחות של מאמינים רבים. "העלייה השמיימה", החל לומר האח פאלטאס בדרשה שלו, "דוחקת אותנו להרים את מבטנו לשמיים, ולאחר מכן מייד לחזור לאדמה." זה כאן, הזכיר הסגן, שאנשים הביאו את המסר של אהבה ורחמים של ישוע למרות חולשותיהם.
מפצעים אל חיים חדשים
"פרנסיס הקדוש", המשיך ואמר האח פאלאטס, "מאפשר לעלייה השמיימה של ישוע להיכנס אל חייו: מתבונן לשמיים, אולם נותר על האדמה, מהלל את האל בברואיו באהבה לאחים, עד כדי כך שאפשר לאדון להיכנס אל גופו עם סימן הסטיגמטה, שזוהי השנה ה-800 למקרה זה ולה הכותר: "חיים חדשים מהפצעים". דבר זה גורם לנו להרהר יותר מתמיד בתקופת מלחמה זו שאנו חווים. אני חושב אודות האלפים הפצועים בקונפליקט זה בין חמאס ובין ישראל, אני חושב שהפצע של שנאה ונקמה שהדביק את האוכלוסייה כולה, אני חושב על אנשים שכבודם פצוע והם מבודדים מקונפליקט זה. אפילו אנחנו, האחים הפרנציסקאנים, לעיתים מתמודדים עם קושי להגיע לאנשים שחיים סביבנו, אולם הליטורגיה והתפילה מחזקים את האחדות שלנו. אנו חלק מתוכנית האל והעלייה השמיימה מעניקה לנו דחיפה עצומה ומוטיבציה לחיות אפילו עם יותר דבקות בארץ הקודש, במקומות של הישועה, ממשיכים לזרוע בשמחה ובנאמנות."
חזרתם של עולי הרגל
למרות המצב הקשה הכללי עקב הקונפליקט המתמשך, האירע הטקסי משך אליו לא רק מאמינים מקומיים ואנשי דת רבים, אלא גם קבוצות של עולי רגל שהחלו להראות שוב נוכחות בירושלים, סימן של תקווה גדולה עבור הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש.
בקרב הקבוצות שנכחו, גם המאמינים של הכנסייה היוונית מלכיתית של נצרת, בהנהגת האב סעיד האשם כשבכל שנה, יותר מעשור של מסורת, מוביל מסע זה מהגליל לירושלים, נוגעים בכל מקום ייצוגי של עיר הקודש, עוצרים בתפילה במהלך ליל השימורים ומהרהרים ברז של העלייה השמיימה, במקום שבו הוא התרחש.
סילביה ג'וליאנו Silvia Giuliano
