כבכל שנה,החל מהיום הראשון של הרמדאן, ניתן למצוא אותו מחוץ לכנסייה של הקהילה הלטינית של יריחו לובש את הגלימה הפרנציסקאנית: האח הפרנציסקאני מריו חדציטי, כהן הדת של הקהילה הלטינית של הרועה הטוב של יריחו והמנהל של בית הספר של ארץ הקודש (טרה סנטה). זמן קצר לפני ה-איפטאר, ארוחה שעימה המוסלמים שוברים את הצום היומי שלהם במהלך חודש הרמאדאן, האח הפרנציסקאני מריו מחלק מים ותמרים לעוברי ההלך. עבור אלו הממהרים הביתה או שמאחרים, מקבלים כוס מים ותמר כאופן שבו שוברים את השעות הארוכות והמעייפות ללא אוכל ושתייה. "אני מאמין שכפי שישוע הפך לבשר ודם, אנו גם כן צריכים להפוך לבשר ודם את האהבה לאחר", מסביר האח מריו. "עם מחווה זו, אנו רוצים לומר, שאנו כנוצרים, אנו רודפי שלום ואנו אוהבים את כולם, ללא כל הבחנה." לפי האח הפרנציסקאני של הקוסטודיה של ארץ הקודש, המחווה שלו מאפשרת "לשבור את הקרח" ולהיות קרובים למוסלמים בזמן של תפילות וצום.
"אני גם יודע את ההקרבה של הצום", ממשיך ואומר האח הפרנציסקאני. "אלו הצמים והמתפללים עושים זאת עבור האל ואני חש שאני יכול להודות לאלו המקדישים זמן לאל. האיגרת האפיפיורית של האפיפיור "כל האחים כולם" העניקה לי את האומץ ואנו רוצים להפוך לבשר ודם את המסר של האב הקדוש [אפיפיור]. יש לנו רק אל אחד, אנו חיים בארץ אחת וזהו "בית גדול" שמספיק גדול עבור כולנו. אנו גם רוצים ליישם את מה שהאפיפיור פרנסיס אמר בחיי היום יום.
התקווה הינה שסימן של קרבה של הנוצרים למוסלמים במהלך הרמאדאן יכולה לחזור על עצמה בכל מקום אחר: "כאן ביריחו אנו חוזרים על מחווה זו בכל שנה ואנו היינו רוצים שאחרים ילמדו מאיתנו, מיריחו שהינה העיר העתיקה היותר בעולם. חיקו אותנו בהרבה מדינות, משום שאהבה הינה מדבקת. זוהי המחווה הפרנציסקאנית."
עבור האח מריו דו קיום שלו עם המוסלמים הינה מציאות יום יומית מאז שהוא נמצא ביריחו. "בית הספר של ארץ הקודש שאני המנהל שלו הינו הגדול ביותר ביריחו", הוא מסביר, "מתוך 900 תלמידים, ישנם רק 39 נוצרים, אולם איננו עורכים כל הבחנה. בית הספר הינו מקום של חינוך ואנו מחנכים לפי מה שלימד ישוע המשיח ולפי האינדיקציות שנוסדו עבור השלום היכן שאנו [נמצאים]. אנו הילדים של האל וחלק ניכר של היעוד הפרנציסקאני הינו בשירות האנשים."
המגיפה של הקורונה היתה לה השלכה קשה על יריחו ומאז אוגוסט האחרון בית הספר נאלץ לעבור ללימוד שיעורים מכוונים [און-ליין] ללימוד בקבוצות קטנות. "בבית הספר ישנן יתומים, משפחות שההורים לא עובדים עוד או אינם מקבלים שכר ואפילו עבור מי שעובד בחנויות המזכרות והמגזר התיירותי קיים מצב קשה. למרות שקיבלנו רק תשלומים מעטים של שכר הלימוד, אנו עדיין עומדים על הרגליים. אנו ממשיכים, באופן דיפלומטי, באחווה ובהומאניות". בית הספר נפתח מחדש עד לכיתה י"א, מכיתת הגן לכיתה ו', כשהם נוכחים בשיעורים רק לפני מספר ימים, בשעה שהאחרים ממשיכים ללמוד את השיעורים באופן מכוון [און ליין].
האח הפרנציסקאני מריו ממשיך את עבודתו חסרת הלאות בכל יום בנוסף לצרכים של יריחו, כולל חלוקת תרופות, טובין, תמיכה עבור משפחות במצוקה וקשיים, אולם מבלי שנשכח החלק הרוחני. הקהילה הלטינית של הרועה הטוב הינה נקודת התייחסות עבור הנוצרים המקומיים וכהן הדת של הקהילה הולך באופן אישי ונותן את ההוחדה לחולים ועבור הסובלים, כך כשהאנשים פוגשים אותו ברחוב, הם מברכים אותו בחום ובהכרת תודה.
תודות לתועלת ולדוגמא של האחווה, מערכת היחסים שלו עם שייח חארב, האימאם של המסגד של יריחו מצוינת. מחוץ לכנסייה של הרועה הטוב, ישנה תמונה המראה אותו ליד האח מריו עם המילים: "האח מריו, כהן הדת של הכנסייה הלטינית של יריחו והמנהל של בית הספר של ארץ הקודש מאחל לכם רמאדאן שופע בברכה".
ביאטריס גוארארה
