ביום המוקדש לזיכרון של שמעון וקליאופס הקדושים, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקבצו במנזר של קליאופס בעמאוס (אל קובייבה). הכפר ממוקם כ-11 ק"מ צפונית מירושלים, מעבר לחומת ההפרדה המקיפה את הגדה המערבית, בליטורגיה של יום ראשון של ה-27 בספטמבר, הועבר הטקסט מספר הבשורה אודות העדות החיה של האמונה ושל האחדות של האחווה.
האחים הפרנציסקאנים, שהתקבלו על ידי האחראי הממונה על הקהילה המקומית, האח סבסטינו אקלימס, ועל ידי המאמינים המקומיים, חלקו רגע של קרבה חמה וחגיגית, מחדשים את החסד של קבלת האורחים בשם של שני השליחים מספר הבשורה.
אל קובייבה, שבשפה הערבית מזכיר את הדימוי של כיפה קטנה, נשמרה שם המסורת הנוצרית של זיכרון של עמאוס העתיקה, הכפר שאליו שני השליחים – קליאופס ושמעון – הלכו אליו לאחר האירועים של הייסורים. כאן, היכן שהיתה הדרך הרומית, ישנם יסודות ושרידים של בזיליקה מהתקופה הצלבנית ושרידים של "הבית של קליאופס" שנשמרים כיום. המקום נרכש בשנת 1861 על ידי המרקיזה פאולינה דה ניקולי ונתרם למסדר הפרנציסקני, וכיום המקום הקדוש ממוקם בלב כפר מוסלמי ברובו, משדר באופן מוחשי דיאלוג ונוכחות נוצרית בלב של הרשות הפלסטינית.
במרכזו של היום היה עם מילות הפתיחה של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, שבמסר קבלת הפנים הציע הרהור אודות איקונה מספר הבשורה של הנוודים: "תפילה מזכירה לנו ראשית כל את הזמן שבו ישוע המשיח קם לתחייה והחל בהמרת הלב עם קליאופס ושמעון במהלך ההליכה בדרך. ישוע שקם לתחייה ניגש אליהם לאורך כל הדרך, בשעה שהם הולכים בכיוון השגוי, בשעה שהם הולכים הרחק מירושלים ומהקהילה, מאוכזבים וחסרי תקווה. האל נכנס ישירות בפנים במסע זה".
זהו דימוי שנוגע בכל מאמין המאופיין על ידי התפכחות: התמודדות עם התמוטטות של ציפיות אנושיות, אין זה האדם שמחפש את הגואל, אלא ישוע המשיח עצמו נוטל את היוזמה, מצטרף אל הבדידות והכאב של מי שמהלך בחשיכה. אי לכך, המחווה של ההוחדה [אווכריסטיה] של בציעת הלחם מציתה מחדש את התקווה ומרפאת את הקהילה הפצועה.
עבור הכנסייה האוניברסאלית, האירוע של אל קובייבה לכן נחשב לחידוש של הבישור של הניחום: אפילו שהלילה הופך לשחור יותר, ישוע המשיח שקם לתחייה אינו מפסיק ללכת עם הילדים שלו, מאיר את החשיכה באמצעות המחווה של בציעת הלחם.
Riccardo Curti
