ללכת היכן שישוע המשיח הלך. לעבור באותם מקומות שבהם הוא בחר בחיי היום יום שלו, לקבץ את השליחים שלו, לדבר בבית הכנסת ולערוך ניסים. לראות במו עיניך את אותו האגם היכן שישוע האדון בחר את "הדייגים של אנשים". לשמוע את אותו רחש הגלים שנשברים בחוף. לנשום את אותה בריזה המסלקת את הערפל, כפי שהוא היה עושה. להתבונן בשמש יורדת בין ההרים של הגליל ושוקעת במים הרוחשים על ידי הרוח החמה.
לחשוב על כך הופך את האירוע של יום החג של העיר של ישוע לכה ייחודי, בתהלוכה במקומות שהינם בין החשובים ביותר בשלבים החשובים של ההתנסות הארצית של ישוע האדון. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, רצה להדגיש את החשיבות של ללכת היכן שישוע הלך. הפריבילגיה שממנה נהנו כל אלו שהגיעו לכפר נחום הינה אתגר: להיות בכפר שבו בחר כמרכז של ההטפות שלו וללכת אחרי צעדיו משמע לחיות כפי שישוע חי. "למקם את רגלינו ואת ידינו כפי שישוע מיקם אותם", ציין האח אילפו, אולם גם "להסתגל על האנשים כפי שישוע התסתכל עליהם, לאהוב כפי שישוע אהב, לסלוח כפי שישוע סלח ולתת את החיים כפי שעשה".
היה זה בדיוק שמשם יש להתחיל על מנת להבין את אחת מהסיבות הרבות מדוע כפר נחום הינה כה לחשובה לאמונה הנוצרית. מה שהיה כפר דייגים פשוט וצומת דרכים לסוחרים ולאנשים מכל מקום שונה על ידי ישוע הפך לעצב המרכזי של ההתנסות הארצית שלו. באתר זה שהמסדר הפרנציסקאני כיום שומר ומקדיש בדבקות מהמנזר שלהם שלחופי האגם מראה לעולי הרגל היכן ישוע פגש את פיטר, יוחנן, יעקב, אנדרי ומתי. היכן שהוא ריפא את חמתו של פיטר, המשותק שהורד דרך הגג, האיש רדוף השדים והמשרת של שר הצבא הרומי. דמויות בסיסיות שהינן חלק מההבנה של המסר של ישוע המשיח. משום שאנשים כמו המצורע, שר הצבא הרומי וחמתו של פיטר מתארים חיים שונים לחלוטין המאוחדים במפגש עם ישוע, שמושך אותם קרוב כמי שחי בשוליים או חש שהוא זר או אפילו לא ראוי. איש חולה המסולק על ידי כולם, פגן ואישה. חיי אנשים שהאל בחר כחלק מחיי הכנסייה ובכך כפר נחום הפכה למרכז של הישועה.
בדיוק מסיבה זו, יום החג של העיר של ישוע יש לו משמעות מעמיקה וייחודית. סיבוב במקומות הכי משמעותיים של כפר נחום, התהלוכה, שהחלה בחופי ים הגליל והמשיכה במה שהיו הרחובות העתיקים של הכפר מסביב לביתו של פיטר, משמעו שחזור פיזי ושל הלב של חייו של ישוע. סימבול של אמונה שנחוג בכפר נחום לא רק כזיכרון של אבנים ישנות, אלא "אבנים חיות". אבנים שעדיין מייצגות מסר רלוונטי גם כיום: הבית של ישוע, הקוסטודיה ואי לכך גם הכנסייה, תמיד פתוחים לכולם. וקשר זה בין העיר של ישוע ובין פיטר, האחים של הקוסטודיה ורומא נחתמים באופן סימבולי על ידי אלמנט נוסף שאותו הזכיר האח אילפו: המינוי של מונסניור ויטוריו פרנצ'סקו ויולה, חבר של המסדר הפרנציסקאני של אומבריה, כסגן הכללי של הוותיקן, כהן דת של הבזיליקה של האפיפיור של פיטר הקדוש שבוותיקן ונשיא של הבד של פיטר הקדוש.
Lorenzo Vita
