ביום שבת, ה-30 במאי, באווירה של זיכרון ושל תקווה, המאופיינים על ידי הפסקת האש בקונפליקט אולם עדיין נמשך המצב של העדר של עולי רגל בינלאומיים, הקהילה הפרנציסקאנית והמאמינים המקומיים חוו יום אינטנסיבי, המשלב א הזיכרון של הביקור של מרים הבתולה יחד עם הסיום המסורתי של החודש של מרים.
בבוקר, האחים הפרנציסקאנים של סאן סלבטורה יחד עם אנשי הדת ממנזרים שכנים, הלכו למסע עלייה לרגל למקום הקדוש של הבישור שבעין כרם. האירוע שלרוב מתרחש ב-31 במאי, הוזז לתאריך ה-30 לחודש, מכיוון שזהו תאריך המתואם עם הטקסיות של השילוש הקודש.
בדממה של הזיכרון של המקום הקודש, ובהעדר של זרם רב של עולי רגל שבאופן רגיל מאפיינים א החג הזה, האירוע היה אינטימי ובל מאפיין מעמיק. יחד עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, הקהילה הנוצרית המקומית וחלק מהנזירות נכחו, התקבצו יחדיו להנציח את המפגש של מרים ואליזבט , רגע של בישור העשיר בשמחה ובהכרה של הרז של הישועה.
בדרשה שלו, הקוסטוד של ארץ הקודש הדגיש כיצד המפגש עם האל תמיד מעורר רגש מסוים: "מי שבאמת מקבל את האל אינו קופא, אלא יוצא למסע". מרים, למעשה, "קמה והלכה בחופזה", כשהופך לסימן של אמונה חיה המתורגמת לקרבה ולשירות.
לאחר מכן הקוסטוד הזכיר כי בביקור " אין אלו המילים של מרים שגורמות לכל זה [...] אלא הנוכחות שלה, כש"ישוע שוכן בתוכה:". בהקשר המורכב כמו זה שבארץ הקודש, הוא הוסיף ואמר, "היעדים שלנו נשאר להביא את ישוע המשיח את האנשים והנשים של תקופתנו" אפילו שמילים נראות קשות או לא מספיקות.
לבסוף, כשמזכיר את המילים של אליזבט [חנה], "מבורכת היא זו שהאמינה", הקוסטוד הזמין את כולם לגלות מחדש את היופי של האמונה, שהופכת כל מאמין למי שמסוגל "להכליל את ישוע המשיח בעולם" באמצעות חייהם שלהם.
בשעות אחר הצהריים, הקהילה התקבצה שוב במנזר של סאן סלבטורה לסיום טקסי של החודש של מרים. האירוע של ההוחדה [אוכריסטיה] נערך על ידי הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, בנוכחות של הקוסטוד של ארץ הקודש, שגריר הוותיקן ומספר רב של אנשי דת, נשים דתיות ומאמינים מקומיים.
משך מספר שנים, עקב מספר רב של משתתפים, החצר הגדולה שך המנזר הפכה לכנסייה באוויר הפתוח. המזבח המרכזי והמקום של כהני הדת הינם הוצאה של עבודה סבלנית על אמני הטקסים ושל העובדי של המנזר, אשר בדבקות למרים הבתולה, תורמים כבכל שנה א יציר האווירה של תפילה מעמיקה ושל טקסיות.
בסוף האירוע, תהלוכה המסורתית התקיימה ברחובות של הרובע הנוצרי של ירושלים, עם עצירות וברכות עם האיקונה של מרים הבתולה. רגע מרגש במיוחד הינו כשהתפילה הפכה למסע משותף ברחובותיה של העיר.
בסיום של היום, הפטריארך פנה בהזמנה חמה אל הנוכחים להישאר מאוחדים בתפילה, בייחוד לאור העתיד הלא בטוח: ימים שיכולים להיות קשים, אולם אסור לחוש פחד עקב כך, משום שישוע המשיח ואימו הולכים יחד עם האנשים שלהם.
בירושלים המאופיינת בהתנסות ומלאה באמונה, הזיכרון של הביקור והדבקות למרים ממשיכה להביא לכך שישנם סימנים של תקווה ושל אחדות.
Fr. Alberto Joan Pari
