ארבעים ימים אחרי חג הפסחא, הטקסיות של העלייה השמיימה של ישוע האדון נחוג בירושלים בין שעות אחר הצהריים של יום רביעי, 13 במאי, ובבוקר של יום חמישי, ה-14 במאי, במקום הקדוש של ה-אימבומון, שבהר הסיתים, המקום שבו המסורת הנוצרית משמרת כזיכרון העלייה השמיימה של ישוע.
גם השנה, ארץ הקודש מאופיינת במלחמה וכמעט בהיעדר של עולי רגל, האירוע התרחש באווירה של זיכרון ושלווה, זוכה לחסד של רוגע שנמשך כבר מעל חודש.
ה"אימבומון", מונח שכנראה מקורו מהמיל ה היוונית של "אן בומו", "על ההר", שימר את הזיכרון של העלייה השמיימה משך מאות שנים. החל ממאות מוקדמות, הנוצרים התקבצו בפסגה של הר הזיתים על מנת להנציח את הרז המתואר במעשי השליחים.
האדיקול הקטן בעל שמונה הקירות, שניתן לראותו כיום, מתוארך לתקופת הצלבנים והוא אחד מהמקומות החשובים ביותר בירושלים הנוצרית.
בהתאם למסורת, האחרים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש מגיעים בשעות אחר הצהריים לאדיקול של העלייה השמיימה, מקום קדוש צלבני קטן המשמר את הזיכרון שח ישוע שקם לתחייה במפגש הגשמי-ארצי האחרון עם השליחים.
סגן הקוסטוד של ארץ הקודש, האח יוליסה זרזה, ערך את הכניסה הטקסית שלו למקום הקדוש, מתחיל את האירוע עם תפילת ערבית ראשונה. בסופה של התפילה, התהלוכה סבבה סביב הקפלה הצלבנית מלווה בשירה של מזמורים ושירים מספר תהילים, בשעה שהשמש שקעה על העיר הקדושה.
לפי המסורת הירושלמית העתיקה, בלילה של העלייה השמיימה, המקום נותר פתוח לתפילות לקהילות נוצריות דתיות מגוונות. כשתאריך של חג הפסחא הלטיני אינו חופף לזה של הכנסיות האורתודוקסיות, המקום כולו הינו לרשות הכנסייה הקתולית בלבד.
לרגל האירוע, הוקמו אוהלים ששירתו כחדר תשמישים, מרפאה קטנה ומקום מנוחה למסייעים לקוסטוד במהלך הלילה ולסייע לקבוצות בתפילה ולשמור על המקום הקדוש.
חלק מקבוצות הקהילה גם הגיעו לירושלים מצפון הארץ, כולי רגל בארץ הקודש שממשיכים לחיות גם במהלך הקשיים אולם ל מוותרים על תפילה במקומות של ספר הבשורה.
בלילה, טקס לילי של האחים הפרנציסקאנים מילא את השקט של הר הזיתים עם מזמורים גרגוריאנים ותהילים בלטינית.
בירושלים, שעדיין פצועה מהמתחים והסבל של החודשים האחרונים, הליטורגיה הביאה עימה את ההבטחה המרכזית שהושארה לנו על ידי ישוע המשיח לשייכים אליו: "אני עמכם תמיד, עד קץ הימים".
בבוקר של הטקסיות, ההוחדה נערכה על ידי סגן הקוסטוד והסתיימה בליטורגיה של העלייה השמיימה. יחד עם האחים הפרנציסקאנים ואנשי דת, מאמינים מקהילות מקומיות מגוונות נכחו דם כן. האח יוליסה, בדרשה שלו, הזכיר כיצד אבות הכנסייה התייחסו לטקסיות זו כחשובה ומעמיקה משום שישוע המשיח, על בסיס האנושיות שלנו, הביאו אותנו לאחדות עם האב ועם השילוש הקדוש באופן כה מעמיק כך שגם שאין עדיין עולי רגל בעולם הזה, יש לנו את התקווה והוודאות שיום אחד נהיה עם האל באשר הוא.
Fr. Alberto Joan Pari
