יום רביעי הקדוש בקוסטודיה של ארץ הקודש מתחיל לאחר שני מסורות של שעות הבוקר: הבוקר נפתח עם סעודת אדון טקסית בגת שמנים והקריאה של המקראות של הייסורים של ישוע המשיח לפי לוקאס.
מסורת שקדמה למועצת הוותיקן השנייה כוללת, מספר ימים פני חג הפסחא, את המקראות של הייסורים מספר הבשורה ששרים אותם במהלך סעודת האדון הטקסית. בירושלים מסורת זו חיה ונושמת במקומות המשמרים את הזכרון של מה שהתרחש שם לפני יותר מאלפיים שנים. האירוע נערך על ידי סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, כשסעודת האדון הזו אופיינה ברגע אינטנסיבי שהגיע לשיאו כאשר שלושה שמשים [דיאקונים בלחעז] והנקהלים כרעו ברך לכיוון הסלע שעליה זיעה של מים ודם של ישוע נפלה. "גם אנו מהרהרים ומתפללים במקום שבו ישוע הזיע דם ומים, היכן שהוא אמר כן לאב", האח הפרנציסקאני בניטו חוסה צוקו, האח הממונה אחראי על המנזר של גת שמנים, סיים והודה, "מי ייתן וליטורגיה זו תעודד אותנו ללכת [בעקבותיו של ישוע] ולאהוב את ישוע האדון שלנו, ישוע המשיח".
לאחר סעודת האדון נערכה תהלוכה קצרה לבזיליקה של כנסיית הקבר, לצלילי המטות של ה-קוואס, על מנת להוקיר את העמוד של ההצלפה.
"קולומה נוביליס" [העמוד האציל, בתרגום מלטינית] הינו כיצד ההמנון אשר מציין את תחילת הטקס של האירוע שנחוג. בהנהגת סגן הקוסטוד, האח דוברומיר, הפרנציסקאנים שרו והתפללו בתחנה שמוקדשת לעמוד במהלך התהלוכה היומית לכנסיית הקבר, ולאחר מכן לעלות לשם ולנשק את עלי הכותרת האדומים, שהינם מעין מטפורה של האהבה ושל הסבל והמוות של ישוע המשיח.
הבסיס של העמוד כיום שמורה בקפלה של ההתגלות, אחד מהמקומות שהם בבעלות של הפרנציסקאנים בבזיליקה של כנסיית הקבר. עולת הרגל אגריה כבר סיפרה על כך ביומן המסע שלה, מתעדת כיצד המסע שלה של ההוקרה של העמוד מתקיים ביום שישי הטוב בחדר הסעודה האחרונה, כשכיום ניתן לבקר בו תמיד במהלך שעות הפתיחה של הקפלה הפרנציסקאנית.
ג'ובאני מלספינה
