תפילה בהר נבו, האתר של יד הזכרון של משה

 הטקסיות של משה הקדוש, המחוקק והנביא, שהדריך את עם הברית והעביר אותם מעבדות במצרים לחירות של ארץ המובטחת, הינו בתאריך ה-4 בספטמבר. משה לא יכול היה להיכנס לארץ הקודש, אולם ראה אותה מהר נבו, הפסגה, הצופה ליריחו (דברים ל"ד, 1-12). באותו מקום בדיוק עומד מקום קדוש בטיפולה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, היכן שכל שנה נערכת סעודת האדון כזכרון של משה הקדוש.

"שוב, אנו לא יכולים לחגוג באופן טקסי וזאת עקב מגיפת הקורונה", הסביר האח הפרנציסקאני רפאל קפוטו, האח הממונה האחראי של המנזר הפרנציסקאני שבהר נבו. "למקרות זמנים קשים אלו, בבוקר של ה-4 בספטמבר, בקפלה של המנזר, ערכה סעודת האדון, שנערכה על ידי מונסיניור מאורו לאלי, האחראי על יחסי

החוץ בשגרירות הוותיקן בירדן, שקשור מאד להר נבו ולמשה הקדוש." כמו כן, כסטודנט ואח פרנציסקאני של הקוסטודיה, חלק מאני הדת ונשות הדת שמשרתים בירדן גם נכחו באירוע.

בדרשה שלו, מונסיניור לאלי דיבר אודות דמותו של משה, שציית לאל כשזה נתגלה אליו וזה שלא יכול היה להיכנס לארץ הקודש. לכן משה משקף את הדמות של העבד הצייתן, שלאחר מכן תכונות אלו התגלו בישוע.

"סעודת האדון היתה רגע של תפילה רוחנית אינטנסיבית", המשיך ואמר האח רפאל. "אנו מתפללים למשה הקדוש  כך שהוא  יתערב עם מגיפת הקורונה בהבט של האנושות. אנו זוכרים בתפילות שלנו את כל האחים של הקוסטודיה האהובה, בייחוד את אלו שערכו ב-4 בספטמבר את הנדרים הטקסיים שלהם. אנו מקווים שבשנה הבאה נוכל לחגוג את האירוע לכבודו של המגן שלנו, משה הקדוש, עם טקסיות מלאה."

בהשוואה לשנה הראשונה של המגיפה, הפרנציסקאנים של ארץ הקודש ציינו כי המצב היה משופר במקצת, כשכיום מספר מצומצם של עולי רגל יכלו להיכנס למקום הקדוש. "לפני שלוש חודשים, בחודש מאי, קבוצת פולנים ערכה את סעודת האדון במקום הקדוש בפעם הראשונה מאז תחילת המגפה", הסביר האח רפאל. "בשבועות האחרונים היו שלוש קבוצות גדולות מניגריה. בייחוד ביום שישי ובשבת אנו רואים קבוצות של מקומיים סקרניים שמגיעים לכאן, שרוצים לגלות את המקום הקדוש שלנו. לפעמים אנו גם מקבלים קבוצות קטנות בינלאומיות שעובדים עבור משלחות דיפלומטיות או ארגונים שמשתפים פעולה עם ירדן, שמגיעים להר נבו כמקום של נחמה, כשמקום זה מבודד מהעיר".

החל ממגיפת הקורונה שמנעה מעולי רגל מלטייל בקלות, האח רפאל קפוטו יש לו יותר זמן במנזר שבהר נבו. הוא החליט להקדיש את עצמו להכין ריבות תוצרת בית וליקרים שאותם נותנים לחברים של המנזר. החיים שלו הינם של תפילה והן של עבודה ידנית, פשוטה ויותר "פרנציסקאנית", שאותה הוא חלוק עם עוד אח פרנציסקאני של הקוסטודיה של ארץ הקודש המשרת ביד הזכרון של משה שבהר נבו.

המקום שבו ממוקם המקום הקדוש כיום הינן 8 ק"מ צפון-מערב מ-מדבא, כבר היה ידוע למקומיים באזור, אולם רק בשנת 1932 שהפרנציסקאנים יכלו לרכוש אותו. בשנת 1933 החלו חפירות ארכיאולוגיות וההריסות נחקרו על ידי המלומדים של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, שגילו שרידים של בזיליקה עשירה בפסיפסים, שכבר הוזכרה במאה ה-4 על ידי אגריה, עולה הרגל. הפרנציסקאנים ייסדו שם עם הזמן מוזיאון שמציג את הממצאים שנתגלו במקום הקדוש והם מימנו את השיקום של הבזיליקה, שהושלמה בשנת 2016 ואשר כוללת את יד הזכרון למשה.

 

ביאטריס גוארארה