הטקסיות של ההתעלות של הצלב הקדוש נחוגה ב-14 בספטמבר בקפלה של הצליבה בגולגולתא. ים חג זה הינו אחד מימי החג החשובים הקשורים לצלבן של ישוע, יחד עם מציאת הצלב הקדוש על ידי הלנה הקדושה ב-7 במאי והן לאדורציה [השתחוויה, בעברית] של הצלב שנחוג ביום שישי הגדול. בבזיליקה של כנסיית הקבר, המלבוש האדום של הצעיפים של האחים הפרנציסקאנים, שערכו את סעודת האדון, החזירה זכרון של הדם ושל הייסורים של ישוע, שמת על הצלב עבור הפדות של העולם, למאמין. המקור של יום חג זה של ההתעלות של הצלב הקדוש מתוארך למאה ה-4 והאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש עדיין חוגגים אותו בגולגולתא.
"פולגא קרוציס מיסטריום הינו הפסוק ההולם עבור מקום זה (...) משום שהרז של הצלב זרח מכאן, מהים שבו העולם נושע וכל אדם בהיסטוריה נושע." כך אמר האח דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד של ארץ הקודש בדרשה שלו.
סגן הקוסטוד לאחר מכן התמקד בחשיבות המקראית של אפיזודות שהוקראו במקרא הראשון, "כפי שמשה העלה את הנחש במדבר, כך בן האדם יעלה את כל המאמין בו לחיי עולם" (במדבר כ"א, 4-9). "ישוע יקום מהארץ והאנשים יראו את החכמה ואת עוצמת האל", אמר האח דובורמיר. "הזמן של הצלב אינו זמן של תבוסה, אלא זמן של ניצחון. ישוע המשיח על הצלב מבטא חכמה חדשה המבטיחה שעם אהבה הצער הופך לשמחה. ישוע שקם מהצלב מבטא כח חדש, שטרם נראה לפני כן, שמנצח את הגיהנום ומשחרר את האנשים. האהבה מקבלת את הצער והצער יוצר את האהבה הטהורה".
לפי סגן הקוסטוד של הקוסטודיה, הצלב אינו מציל "באופן אבסטרקטי ובדרך של קסם", אולם זהו "השביל" או ה"דרך" שאותה ישוע המשיח רוצה להוביל אותנו בה, היא "הקול" של האב הבורא, בסתירה למנטאליות של העולם.
רגע טקסי של האירוע היה התהלוכה עם השריד של הצלב הקדוש מהגולגולתא לקפלה של מרים המגדלית. המזמור העתיק לצלב, "ווקסילה רג'יס", ליווה את הטקס שבהגיע לסיומו עם ג'סטה של אדורציה מצד הנוכחים. על מנת לכבד את החוקים של ההיגיינה עקב מגיפת הקורונה, לא ניתן היה לנשק את הצלב, אולם המאמינים הניחו מנחה לצלבו של ישוע המשיח,התקווה של כל המאמין בו, עם קידה קלה.
ביארטיס גוארארה
