ארץ הקודש והכניסה הטקסית של תקופת צום הארבעים

משך 800 שנים, אחד מהיעדים של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש היה לקבל את פניהם של עולי הרגל למקומות הקדושים. זהו מנהג אשר, עם הזמן שחלף, הפך לליטורגיה: הכניסה הטקסית והתהלוכה בבזיליקה של כנסיית הקבר.

בארץ הקודש, לעתים קרובות, להבין את הליטורגיה של ימינו, נדרש לחזור ליומני מסע וליומני עליה לרגל מהעבר. אחד מדיווחים אלה, אשר גם הופך לחשוב עבור הליטורגיה של כנסיית הקבר, הינו של כהן דת מריאנו דה סיינה, שכתב במסע יומן השלישי שלו. הוא העורך של עצמו ובשנת 1431 העלייה לרגל החלה עם שני כהני דת שיצאו מונציה (איטליה) ומשך 115 יום בים וביבשה, עברו יותר מ-5097 מיילים.

ביומן שלו, מריאנו דה סיירה תיאר את הביקור שלו בכנסיית הקבר, ואת המנהגים של עולי הרגל של "הערבית", אחר הצהריים המאוחרות, הזמן ביום שהתאפשרה הכניסה לכנסיית הקבר לאחר תשלום למוסלמים ששלטו על הגישה למקום. עולי הרגל התקבלו בקבר ליד אבן המשיחה והיו אלו אחים פרנציסקאנים שהדריכו אותם במקום הקדוש. הביקור הזה היה חשוב משתי סיבות: להכיר טוב יותר את הבזיליקה ולהרוויח כתב מחילה הקשור למקומות של הייסורים והתחייה של ישוע. מבחינה היסטורית הם ערכו "סאקרום סרקולום", ביקור ליטורגי מודרך במקומות שונים המשלימים לכדי כנסיית הקבר: מקום הצליבה, אבן המשיחה, מקום התחייה אולם גם המקום שבו מגדלנה הופיעה למרים, המקום של ההתגלות למרים (אימו של ישוע) וכו' בכל מקום שכזה, הפרנציסקאנים שרו מזמור דתי וקראו טקסט קצר שסיפר אודות המקום, לפני שעברו למקום הבא. מהלך זה הפך לרגיל עבור הפרנציסקאנים, ואפשר להם לחוות את המקומות הללו באופן דינמי וכיום זהו חלק מהליטורגיה ממש כמו  סעודת האדון והליטורגיה של השעות. 

מה שתיאר עולה הרגל  מריאנו דה סיינה מתאר את מה שקורה וחוזר על עצמו באופן טקסי ביום שבת בתקופת צום הארבעים: הפטריארך הופך לעלה רגל ועוקב אחר המקומות עם הליטורגיה היומית.זהו סימבול חזק: לאחר פתיחת הדלתות, המבקר מתקבל באבן המשיחה כאילו היה עולה הרגל הראשון על ידי הפרנציסקאנים ומודרך על ידי האחראי של המנזר של סאן סלבטורה על מנת להתחיל את ההליכה של המרת הלב של צום הארבעים, הופך להיות מדריך עבור שאר המאמינים. 

כיום ישנה חלוקה של האירוע הזה בין שתי דמויות מובחנות של הפטריארכיה של ירולשים ושל הקוסטוד של ארץ הקודש, בשלב ההתחלתי שכולל את הכניסה ואת התהלוכה היומית שאותה מוביל אח פרנציסקאני ששר ומקריא את המקראות, כשהולכים ממקום למקום בכנסיית הקבר.

המסלול ממשיך עם האירוע של הבוקר [שחרית] בערך בחצות וסעודת אדון טקסית שאותה עורך הבישוף ללא חגיגה ("כניסה אפיפיורית"). רגעים אלו מסייעים לבישוף להכין את האירוע של השבוע הקדוש, ליטורגיה שהופכת להתבודדות רוחנית.

ג'ובאני מלספינה