זוהי שעת הערב, השמש שוקעת והתותח המודיע על ה"איפטאר" כבר ירה ליד שער שכם. לא רחוק משם, ליד השער החדש, דבר מה נראה שמפריע את השינוי המכאני של הריטואלים המסמנים את התקופה הזאת בעיר זו. מבטים מבולבלים הם אלו הנפוצים יותר. אין זו שאלה של התכתשויות תכופות שגוברות שליוו את חודש אפריל באזורים אלו. להפך, אנו עדים לתסריט שונה מאד, מלא בתקווה בלתי צפויה. ממש כאן, קבוצה של אזרחים יהודים, בסיוע של מספר אחים צעירים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, נמצאים שם ומציעים לאזרחים מוסלמים מים ואוכל בסיום יום הצום. למעשה, בחודש הרמאדאן, המאמינים המוסלמים נמנעו בדבקות מכל אוכל ושתייה משך שעות היום. ניתן היה לראות עיניים מופתעות בקרב האנשים שעצרו על מנת לקבל בקבוק מים, תמר או חטיף קטן. מחווה לא צפויה של נימוס כשאתה צריך
זאת במיוחד, מהאדם שאתה מצפה הכי פחות לקבל זאת.
עדות לאירוע זה נצפתה ביום שני ה-25 באפריל בירושלים, באווירה של הרמוניה סוריאליסטית ושל חמימות. יוזמה זו קודמה החל משנת 2019, כאשר המתח החברתי בין קבוצות אתניות שונות של ארץ הקודש הגיע לרמות גבוהות של אלימות. בתקופה זו, חברים בבית הכנסת ציון ונוצרים מהקהילה הקתולית דוברת העברית הציעה להראות סימנים של קרבה לאזרחים ערבים מצד הישראלים. אי לכן הוחלט לארגן חלוקה של תמרים ומים בכל יום חמישי בסוף יום הצום, שאותו המוסלמים שומרים בקפדנות משך כל חודש הרמאדאן.
אולם לאחר שנתיים של עצירה עקב מגיפת הקורונה, המצב לא נראה שהשתנה, כשעמודי העיתונים עדיין מדווחים בהרחבה על חדשות טרגיות, המתארות התכתשויות ועוינות בהקשר של שאלות בלתי פתורות בין הרשות הפלסטינית ובין ישראל. מתחים שמתרחשים באופן טבעי בקרב אזרחים מקומיים מרקע הטרוגני, כשמתבקשים לחיות יחד בהקשר עשיר של דת, תרבות, כלכלה והבדלים לשוניים שאינם תורמים באופן חיובי לאווירה של רגיעה בין המגזרים השונים של החברה.
במארג עדין זה, לא היה חסר של מומנטום על מנת לחזור על היוזמה הזו שהחלה לפני 3 שנים. הקלה במדדים של הקורונה צפוי שתחדש את המחווה של סולידאריות ושל ידידות לקראת סיום תקופת הרמאדאן. פעולה שהינה בעל ערך רב בהקשר לסוגיה הבין-דתית, כשזו הזדמנות למפגש ולדו שיח בין קבוצות אנשים, שביניהן ישנו משטר שלרוב לא מאופיין בקיומה של תקשורת. נכחו שם חברי קהילת ציון (קהילה של בית הכנסת ציון) ומספר אחרים פרנציסקאנים מהמנזר של סאן סלבטורה, בתיאום על האח אלברטו חואן פארי, האחראי על דו שיח בין דתי במסגרת הקוסטודיה. בנוסף להם, נכחו גם מספר חברים של האגודה של תג מאיר שהשתתפו בהתלהבות רבה ובייחוד חש כך הנשיא של האגודה, מר גדי גבריהו האחרון לאחר מכן הצהיר בפוסט בפייסבוק: "מעולם לא חשבתי שמים ותמרים פשוטים יכולים להיות עם משמעות כה מעמיקה.", כשמדגים את החוויה הזו של מפגש שלא הותיר אף צד אדיש.
הרושם הינו שהיוזמה מהסוג הזה באמת מדברת אל הלב של האנשים שגרים כאן, הרבה יותר ממה שניתן לקבל מבחוץ, באמצעות חדשות שהעברת מסרים אין לה דבר וחצי דבר עם לבשר את השלום שחשוב לכל שלושת הדתות הגדולות כאן, שנכחו. מתנה פשוטה של מים ותמרים לכן הינה בעלת ערך סימבולי חשוב, בזמן של שחג דתי של שלושת הדתות (נצרות, יהדות ואסלאם) מתנגשים בלוח השנה. זוהי מחווה קטנה מן הסתם שאינה מתיימרת לפתור בעיה עתיקת יומין הקיימת בארץ זו, גם לא מתגברת על חלופה ופילוג שהקונפליקט מייצר בין אנשים בעיר זו. אולם על אף פי כן, זהו סימן של אחווה ורגיעה, מעין ניסיון לדו קיום אנושי, ליצור קשר האחד עם השני על בסיס של כבוד, מעין ניסיון לגשר על הבדלים שלא ניתנים לגישור.
פיליפו דה גרציה
