העלייה לרגל השנייה בתקופת צום הארבעים היה לכנסיית על האומות, הבזיליקה של גת שמנים, לרגל שנת המאה לתחילת בניית הכנסייה. המסורת הינה שהסבל והתפילה של ישוע האדון בהקשר לייסורים שלו הינם הכנה והם מונצחים באירוע זה.
רכישת הקרקע של גת שמנים על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש מתוארכת לשנת 1438, אולם כבר מהמאות הראשונות מקום זה הוכר כמקום קדוש עבור הנוצרים. אוזביוס מקיסריה, הבישוף מקיסריה ומחבר יווני, כבר כתב בשמו בדיווחים שלו על כך מהמאה הרביעית. הבזיליקה של ימינו, שהעבודה עליה החלה בשנת 1919, זכתה להקדשה בשנת 1924 וממוקדמת על הצירים של נקודות המפגש של הקוטר של כנסייה ביזנטית שנמצאה במהלך העבודות בבניית המקום הקדוש החדש והכנסייה הצלבנית המוקדשת למושיע הקדוש [ישוע המשיח]. בין המערה של הבגידה והסלע של גת שמנים, ישנו שטח ובו מטע מלא בעצי זית עתיקים. מחקר עדכני הראה שחלקם מקורם מחוטר עתיק יותר, כנראה מהתקופה של ישוע.
הטקס נערך על ידי האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ, כשהתקבצו הרבה עולי רגל ונוצרים מקומיים שהגיעו לרגל האירוע. בדרשה שלו, שנאמרה על ידי הגזבר של הקוסטודיה, האח הפרנציסקאני רמזי סידאווי, היו הרבה נקודות להרהור מעמיק אודות יום השימורים של התפילה. "ישוע אומר לנו להתפלל", אמר האב רמזי, "ומאשש את התרומה המוחלטת שלו, הוא נותן את עצמו והוא ננטש. באותו רגע, ישוע חי בהבט של נטישה מוחלטת בין שני קטבים: מצד אחד ישנו את האב, שעוזב אותו בדממה, ומצד שני, השליחים (תלמידים) שלא נשארים ערים, אלא נרדמים".
הבזיליקה של גת שמנים עם הארכיטקטורה הייחודית שלה והחלונות העשויים מהבט [אלובסטר בלעז] אשר יוצרי אווירה של דמוית חשיכה, מזכיר את הרגע המורכב בחיי ישוע ומזמין את כולם לחוש את אותן הרגשות בדו שיח עם האל, האב. "למעשה בנגיעה במקומות אלו ובסלעים אלו הינה חשובה", אמר והדגיש האח הפרנציסקאני דייגו דלה גסה, האח הממונה האחראי של ההרמיטאג' של גת שמנים "משום שאנו נוגעים במה שהאל בחר. המקום נושא עדות שכל דבר בחיים מקורו ברצון האל וברז של הישועה".
