יום של חג, תפילה ואירועים. יום חמישי, השישי באוגוסט, הקהילה הפרנציסקאנית על הקוסטודיה של ארץ הקודש חגגה באופן טקסי את ההשתנות של ישוע המשיח בהר תבור, המקום שהמסורת מזהה כמקום שבו ישוע המשיח ביטא את התהילה שלו לפני חלק מהשליחים. סעודת האדון, שנערכה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, היה הזדמנות לזיכרון ולשמחה לא רק לקוסטודיה, אלא עבור הקהילה הקתולית כולה של נצרת והכפרים הסמוכים. אנשי דת, כהני ד, עולי רגל ומאמינים מקומיים התקבצו בבזיליקה של הר תבור על מנת להנציח את מה שתואר בספר הבשורה.
היה זה הרגע, כפשי שהאח אילפו הזכיר, "שהאל נכנס להיסטוריה שלנו ולרגע פותח חלון המסתיר את הרז של המשיח". ובדיוק בנקודה זו, אמר הקוסטוד בדרשה שלו, רצה להדגיש את האלמנט הבסיסי: דהיינו, שהלב של ההשתנות אינו מיוצג "רק" את אופיו של החזון היוצא דו]פן שהוצע לפטרוס, יעקב ולאחיו יוחנן, אלא המילה של האל מזמינה אותנו להקשיב לבן. "זו המילה יחידה שהאל מבטא בבשורה", הזכיר האב הקוסטוד. הזמנה פשוטה המופנית לשליחים ולכן לכל אדם נוצר. האל אומר להקשיב לבן, להפוך את המילים שלו לשלנו. וזה גם המשמעות של הבנה שמפעולה זו מגיעה פעולה נוספת: לקבל את הכל מההתנסות של ישוע המשיח, לא להפסיק להרהר.
תימה זו גם הודגשה על ידי אילפו באמצעות קשר מעמיק בין ההרים שהם הפרוטגוניסט של התנסותו של ישוע מבחינה ארצית: הר תבור, הר הזיתים וגולגולתא. בשעה שפטרוס מעדיף להישאר באתר של ההשתנות, ישוע יודע שאין זו מטרתו. "מהר תבור יש לרדת. לפני ישוע עומדת התחנה של ירושלים, יש את הייסורים, יש את הצלב", הזכיר הקוסטוד, וזה משמעו ש"ההשתנות אינה מכחידה את הצלב, אלא מאירה אותו". זוהי בחירה של ישוע האל, שלכן חייבת להאיר את החיים של כל מאמין. "החיים שלנו, גם כן, מכירים את הר תבור ואת הגולגולתא. ישנם ימים של אור וישנם ימים של עמל, רגעים של התחזקות ורגעים שבהם נראה כי האל שותק", אמא האח אילפו במהלך הטקס, "האל אינו מבטיח לנו ימים ללא צלבים, אלא חיים שמשתנים על ידי אהבה".
האירוע הסתיים עם תהלוכה מסורתית המלווה את הקוסטוד, האחים הפרנציסקאנים, כהני הדת ואת המאמינים, לעבר הקפלה של "דסנדנטיבוס". הבניין הקדוש שמשמעות שמו (בלטינית) מזכיר את הרגע שישוע המשי, שירד מהר תבור יחד עם שלושת השליחים, ציווה עליהם לא לספר לאף אחד מה שראו, "עד שבן האדדם יקום מן המתים". בראש התהלוכה היתה תזמורת של תנועת הצופים של קבוצת הצעירים הפרנציסקאנית של נצרת. זוהי קבוצה של אנשים צעירים שלמקצב של חמת חלילים ותופים סימנה את השביל של המשתתפים מהמקום הקדוש אל הקפלה. וכך, באווירה חגיגית, הקוסטוד הלך לבניין הקטן לברכה מסורתית של האנשים ולענפים של ההר. מסורת שמסמלת את העלים של הר תבור לאלו של הלולבים של ירושלים ואשא מסיימת יום שאיחד את הזיכרון האוונגלי של ספר הבשורה, הליטורגיה ושל החיים של הקהילה הנוצרית. אלו הם "האבנים החיות" אשר מחיות את ארץ הקודש.
Lorenzo Vita
