המפגש בין פרנסיס הקדוש ובין הסולטאן של מצרים אל-מלך אל-כמאל ב-1219 הופכת כעת לדגם של דו שיח בין-דתי, כשהפך לנושא של אופרה חדשה שהופקה על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש ומבוצעת לראשונה בלבנון במסגרת הקונצרט שהתקיים ב-6 בנובמבר, בכנסייה של אליאס הקדוש שבבירות ובתאריך ה-7 בנובמבר בטריפולי בכנסייה של מארון הקדוש, בשיתוף פעולה עם המכון האיטלקי לתרבות של בירות ועם הארגון בעד ארץ הקודש. נרסאט/טלה-לומייר צילמו את שני האירועים, וכעת ניתן לצפות בהם בערוץ היוטיוב ובפייסבוק של פסטיבל האורגן של טרה סנקטה [ארץ הקודש].
האירוע, שעקב מגיפת הקורונה, לא יכול היה להתקיים עד היום הינו סיום אידיאלי של החגיגות לכבוד 800 המאות של המפגש בין פרנסיס הקדוש ובין הסולטאן אל-מלך א הכמאל. המקדם של היוזמה היה האב קויריקו צאלאלה, האח הממונה האחראי על המנזר של ארץ הקודש שבטריפולי, ככולל את ההתערבות של פרופ' ברתלומיאו פריונה בהקשר ל-ליברטו ולמלחין הלבנוני האב חליל רחמה בהקשר למוסיקה.האח ריקרדו צריאני ערך את הטקסט ההתחלתי מנקודת מבט דרמטית על מנת לאתרים אותו לצרכים של המלחין ולז'אנר של הליברטו של האופרה, שיחד עם התרגום לערבית על ידי תרזה פרנסיס, כשהעטיפה הינה תוצר של הצייר האח מאוריציו פיאצה ותודות לתרומה של שר החוץ האיטלקי ולשיתוף פעולה בינלאומי וכיום זמין בהוצאה לאור של טרה סנטה – מילאנו.
הפרטיטורה, עם התזמורת בניצוחו של פאדי טאוק, ביצעה בעבור הקהל בליווי המקהלה והתזמורת של אוניברסיטת נוטרה דאם, כשהמנצח הינו המלחין, האב חליל רחמה, עם הזמרים בצרה מופראז (פרנסייס, טנור), גרייס מדואר (קלייר, קונטראלטו), פרננדו אפארה (הסולטאן) ו-טארק עבדל פתח (מואזין, מצו-סופרן), טוני ספיר (האח אליה והשיח, בס), יוסף עיסא ו-טארק עבדל פתח (מואזין, טנור). האופרה הינה באיטלקית אולם כולם יכלו לעקוב בקלות אחר הטקסט בערבית של הליברטו, שחולק ללא עלות.
הציבור חולק כמעט שווה בשווה בין נוצרים ומוסלמים. משמעותי במיוחד היה הנוכחות של המשלחת של המופתי של טריפולי, השייח מחמוד נוהאן שביטא את שביעות רצונו במילים של שבח ובמחווה של אחווה, כשחיבק את הבישוף המרוני של טריפולי, יוסף שוויף, השר של האזור של הפרנציסקאנים, האח פיראס לוטפי ואת האח קויריקו צאלאלה: "בשעה שאנו מקשיבים לסיפור היפה שהתרחש לפני 800 שנה", אמר השייח, "הזיכרון לוקח אותנו בחזרה לדמות מבורכת זו של המפגש בין האפיפיור פרנסיס והשייח של אל-זהאר לרגל הסיום של עשור חדש של אנושיות ושל אחווה שעליו אנו מסכימים." הנישוף שוויף הדגיש את מערכת היחסים העכשווית והטובה בין שתי הקהילות ואת הערך התרבותי של המיזם: "לאחר עקב מוסיקלי ובו בזמן ערב רוחני, אנו יכולים רק לחדש את הרית של להישאר עדים של עתיד של אהבה, התרבות של מחילה ושלום" (ללחוץ כאן על מנת לקרוא את הנאומים של השייח ושל הבישוף).
ב-ליברטו, פרנסיס הקדוש והסולטאן, הוגדרו כ"דרמה מוסיקאלית בארבע מערכות", פרופסור ברתלומיאו פירונה, שהינו מומחה בתחום לימודי האסלאם ויחסי נוצרים-מוסלמים, וחושף את עצמו כמשורר בעל שפה גבוהה. כבכל אופרה מהז'אנר ההיסטורי, הסיפור מציג אלמנים מהדמיון. המערכה הראשונה מתרחשת ב-אסיזי, היכן שקלרה והאח אליה מנסים ללא הצלחה להניע את פרנסי הקדוש מליישם את הרעיון שלו ללכת למצרים. המערכה השנייה והשלישית מתארת את המסע של פרנסיס בים, ראשית בהתייחס לתחנת ביניים של עכו (המקהלה שרה) ולאחר מכן מגיע למצרים (אינטרמצו מוסיקלי עם תזמורת בלבד). במערכה הרביעית, פרנסיס נוחת ב-דמיירה ומתקבל בכבוד על ידי הסולטאן יחד עם ביתו פטימה, השייח ונכבדים נוספים. במהלך הלילה, פטימה חולמת אודות רימון שנפתח "המעניק לעולם את האירוח של האחים הפרנציסקאנים [העניים] בדומה לסופים [זרם באסלאם] שהם אדוקים מאד", כשפרנסיס הקדוש אחראי לכך. הסולטאן והשייח מהרהרים אודות ההתנהגות שלהם עם איש שלום זה. לפרנסיס ישנם שני מפגשים עם הסולטאן. הראשון יש לו השלכה מעט מחוספסת, אולם מייד דברים נרגעים ושניהם מקבלים את החסד שמאחד אותם באחווה ופרנסיס יכול להציע לסולטאן את אמונתו בישוע שקם לתחייה. לאחר לילה של תפילה שבו ניתן לשמוע את הקריאות של המואזין, הסולטאן עונה לפרנסיס שהוא מבוסס דיו באמונה שלו, והוא גם אחראי על עמו, אולם כסימן לידידות הוא מעניק לפרנסיס ולאחים שהלכו אחריו גישה חופשית למקומות הקדושים תחת שליטתו. לאחר מכן פרנסיס מתחיל את המסע בדקך בחזרה כשהמקהלה מסיימת באופן טקסי את האופרה בביצוע ווקאלי של פוגה.
המוסיקה מאת האב חליל רחמה הוערכה מאד: "הסגנון של הקומפוזיציה", אומר האב רחמה, "הינה מעט אקלקטית: יש בה מוסיקה מקלאסית של המערב, ישנם נושרים המזכירות את המזמור של פרנסיס הקדוש, מזמורים גרגוריאנים, מזמור סורי, המנונים כנסייתיים מודרניים ומוסיקה מזרחית, כשמבחינת מבנה הושפעתי מהאורטוריות של באך ושל פרוסי. בהתייחס לקולות הלחנתי בידיעה מי הזמרים יהיו. המצב העכשווי בלבנון יש לו השלכה על הקומפוזיציה ביחס למוסיקאים, משום שרבים עזבו את המדינה בייחוד אלו מהתזמורת הפילהרמונית הלאומית. למשל, לא יכולתי לעשות שימשו בטרומבון, בקרן, בחליל ובבסון, כשאוכל להשתמש בהם בביצועים שיתרחשו בחוץ לארץ." זוהי הכוונה של המארגנים להציע את האופרה במדינות ערב נוספות, כולל עם סט של תלבושות ועיצוב.
[frc]
