אירוע המסמל את המשמעות של הקשבה וחברות. בית עניה, הידועה גם כן כ-אלעזריה ("המקום של לזרוס"), הינו המקום שבספר הבשורה מספק את אחד ההיבטים האינטימיים של חייו של ישוע. כאן, במדרונות המזרחיים של הר הזיתים, ישוע מצא את מקום המפלט שלו: הבית ש של מרתה, מרים ולזרוס. מקום שבו חברו ותחושה של חום אנושי שלטו. הבית של המשפחה שרחוקה מהרעש והאינטנסיביות של ההטפה בירושלים ובו ישוע יכול למצוא מקום של שלווה ומנוחה מספר קילומטרים מהמקום שבו יחווה את הייסורים.
היה זה במקום זה, כבכל 29 ביולי, הקוסטודיה של ארץ הקודש מקדישה להנציח את הזיכרון של שלושת קדושים אלו שמייצגים כל כך את הקיום הארצי של ישוע הגואל. הטקס התחיל עם שחר, היכן שבבית עניה בקושי מואר על ידי השמש העולה מהמדבר, המזכיר של הקוסטויה, האח אלברטו חואן פרי, ערל את סעודת האדון הפרטית במקום המזוהה לפי המסורת כקבר של לזרוס. הטקס נערך בקריפטה, ונכחו בו מספר אחים פרנציסקאנים ומאמינים, ולאחר מכן נערכה סעודת האדון בכנסייה של לזרוס הקדוש ושא ערך אותו סגן הקוסטוד של ארץ הקודש, האח אוליסה זרזה.
בדרשה שלו, האח זרזה הזמין את הנוכחים, מאמינים עמאים ואנשי דת, לחשוב על בית עניה כבית של "החברים של ישוע". בחירה שמחייבת אותנו להרהר. משום שהבשורה מזכירה לנו שישוע האדון "לא רצה רק שליחים או משתפי פעולה: הוא רצה חברים". תזכורת של אוגוסטין הקדוש, בפי סגן הקוסטוד, שהדגיש את הההבט הכמעט פרדוקסלי בחייו של ישוע. הבורא, למעשה, כמו אדם רגיל, חיפש בית שבו הוא יתקבל בברכה ויזכה להיות מוזן. מחוות שישוע עצמו ביצע, אולם הם הקיום שלו ועם דבר האל שלו. בבית זה, היה דבר מה נוסף. אין הם רק חברים, אלא כפי שציין האח זרזה, מסמלים את שלושת ההבטים של החיים הנוצריים. שלוש אספקטים שבלתי נפרדים של הקיום של כל אדם מאמין המזדהה בפרק של שלושת החברים של ישוע. מרתה מלמדת אותנו את תחושת השירות, ערך מרכזי בחיי היום יום, אולם האדם חייב תמיד איזון מחדש כך שלא ייאבד את מבטו של האדון. מרים, מצד שני, מזכירה לנו שהקשבה לדבר האל הינה מרכזית לכל דבר, אפילו של שירות. הזהרה, כפי שהזכיר סגן הקוסטוד, יישומית אפילו "בחברה כמו שלנו, מלאה ברעשים ומצבי חירום", היכן שבמקום "שמרים מזכירה לנו את החובה הראשונה של השירות של החיים הנוצריים אינה לעשות, אלא להקשיב, למקם את עצמנו בבית ספר של האדון". לבסוף, ישנו לזרוס, שהיה הראשון עם שתיקתו ולאחר מכן עם תחייתו שהופך את עצמו לעדות של עוצמתו של האל. ובדיו משום כך אין הפרדה בין שלושת הדמויות הללו, האח זרזה ביקש מהאל להעניק לכל אדם מאמין "לב כמו הלב של מרים, ידיים עמוסות בעבודה כמו מרתה ושינוי שם החיים כמו לזרוס".
Lorenzo Vita
