התהלוכה היומית של האחים הפרנציסקאנים בבזיליקה של כנסיית הקבר

קיים ריטואל יומי בבזיליקה של כנסיית הקבר שמשך 700 שנה מסמל את החיים והתפלילה של האחים הפרנציסקאנים, השומרים של המקומות הקדושים: ריטואל שהמאמינים אוהבים וחולקים בו, אנשי הדת ועולי רגל מכל הזרמים הדתיים.

אנו מדברים על התהלוכה "שבכל יום החל משנת 1336 מתרחש בבזיליקה ואשר יש לו סיבוב המאופיין בהמנון דתי, אנטיפונים ומזמורים, עוקב לפי התחנות של הייסורים, המוות והתחייה של ישוע המשיח. ללא הפרעה משך מאות השנים, מסורת זו נותרה חיה ונושמת  במקום שהינו עקר ללב במיוחד לנצרות ומלווה בעולי רגל רבים שיש להם את הפריבילגיה של הצטרפות בתפילה ובדבקות בתהלוכה מיוחדת  במקום הקדוש ביותר בהיסטוריה של בן האלוהים.

האח סטפן מילוסוביץ שכיום הינו הנשיא של כנסיית הקבר, עבד על ההיסטוריה של התהלוכה משך שנים רבות, מחפש את המקורות והאנליזה של ריטואל זה בהתפתחות היסטורית וליטורגית

בפרטי  פרטים (התוצאה של המחקר הינו הספר 

Quotidianamente da prima del 1336

המקורות של התהלוכה

"תהלוכת אחר צוהריים זו אינה ליטורגית את תרגול רוחני של דבקות", מסביר האח מילוסוביץ, "אלא דרך של ביקור במקום הקדוש. בהתאם למקורות, בשעה שהמאמינים מתקדמים בביקור של הבזיליקה, כגהני הדת מהקהילות הדתיות השונות הנוכחות בכנסיית הקבר, מציעות ריטואל כדרך של ראית הדברים: כשהם מגיעים למזבח ספציפי או מקום קדוש כהני הדת שתפקדו גם כמדריכים הסבירו את הרזים של הפדות על ידי הקראת הטקסטים המקראיים. המקומות הספציפיים של העצירה (תחנות) כוללות רגעים של הרהור אודות אפיזודות מסוימות של הייסורים, החל מההלקאה עד למפגש של ישוע שקם לתחייה עם אימו, דרך הגולגולתא והקבר הריק."

הדיווח הראשון אודות התהלוכה מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-14, כלומר, עם ההתחלה של הנוכחות הפרנציסקאנית בכנסיית הקבר. מסוף המאה ה-15, היתה רשימה של "מקומות קדושים" מגוונים בבניין, בהתאמה למה שמאוחר יותר הפך לסדר של התהלוכה. עם חלוף המאות, התהלוכה התחילה לאבד את אופייה כ"ביקור" ובאמצעות מטמורפוזיס איטי שהגיעה לשיאה עם ועידת טרנטו, התהלוכה הפכה לריטואל מוגדר עם הליכים מבוססי, שאליהם מוזמנים המאמינים להצטרף.

תיאור של התהלוכה היומית

השם הרשמי של התהלוכה היומית הינה "אורדו פרוססיוניס קואה הירוסילמיס" בבזיליקה של הקבר הקדוש של ישוע המשיח האדון שלנו, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. טקסט

זה, משך המאות, חודש וניתוסף אליו עוד עד לרפורמה הסופית שנוצרה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח תומאסו אוביציני שהתהלוכה של המסדר [הפרנציסקאני] (1623) נשאר בשימוש עד שנת 1925. גירסה חדשה של התהלוכה הגיעה בשנה זו כששינויים נערכו עם ההמנונים הדתיים שהותאמו לגירסה הרשמית של האנטיפוניה הרומית.

התהלוכה, שמתקיימת בשעה 16:00 בחורף (או 17:00 בקיץ), מתחיל בקפלה של הסקרמנט המבורך (המכונה גם "של ההתגלות") ומסתיים באותה קפלה, לאחר סיבוב מעגלי מסביב לכל הבזיליקה.  בדומה לדרך הצלב, זה כולל 14 תחנות, אולם הייחודיות שלה הינה למעשה התחנות בבזיליקה בעקבות הייסורים של ישוע  מתייחסים למקומות ההיסטוריים של הצליבה שלו, קבורה, תחייה וההתגלות למרים המגדלית ולאימו.

התהלוכה נערכת על ידי "אבדומדרינו" (האח  האחראי על האירוע של חגיגת הטקס בשבוע מסוים), שני מסייעים ואיש המכונה "טוריפר" שהינו אחראי על הקטורת. האחים הפרנציסקאנים של הקהילה לוקחים חלק בתהלוכה זו תמיד מסודרים בשני טורים בשעה שעולי הרגל והמאמינים הולכים אחרי התהלוכה, כל אחד מחזיק נר שניתן להם על ידי האחראי על חדר הסקריסטיה. בתחנות, כל מזבח זוכה לקבל את הקטורת ולאחר מכן מושר שיר הולם למקום זה, המנון דתי, אנטיפון שחוזר על עצמו או מושר ולאחר מכן אוסף.  לבסוף, על מנת לזכות בכתב מחילה, אבינו שבשמיים- אווה מריה-כבוד לאלוהים במרומים  [גלוריה, בלעז] חוזרים על עצמם בכל תחנה.

התהלוכה כביטוי של הכנסייה הקתולית האוניברסאלית

טקס המקראות חוזר על עצמו במלואו בלטינית  על מנת להראות שהמקומות הקדושים אינם ירושה אקסלוסיבית של הכנסייה  הפלסטינית דוברת הערבית, לא של הכנסייה האיטלקית (איטלקית הינה השפה הרשמית של הקוסטודיה של ארץ הקודש), אלא הינה המורשת של הכנסייה הקתולית האוניברסאלית.

התהלוכה הולמת להקשר רחב יותר של הליטורגיות היומיות של הקהילה הפרנציסקאנית  שחיה במנזר של הבזיליקה", הדגיש האח סטפן. "האחווה של כנסיית הקבר הינה לעיני כל: ליטורגיות ו-פארא-ליטורגיות מתקיימות ב0דקורום ובדבקות משום שהן נושאות עדות לנוכחות של הכנסייה הקתולית  במקום זה, נושא עדות לתחייה של ישוע האדון".

עם התהלוכה היומית, האחים הפרנציסקאנים של ארץ הקודש ממשמים את היעד של להדגיש ר\את האופי הקדוש של מקומות אוונגליסטים ומקראיים ולשאת עדות לנוכחות המיוחדת של האל. באמצעות ריטואל זה, הרז של הייסורים, המוות והתחייה של ישוע עדיין וגם כיום יכולה ללוות את עולי הרגל באותם המקומות שהם התרחשו וללכת בעקבות עולי הרגל של כל עולי הרגל שקדמו להם משך המאות.

Silvia Giuliano