ה"מטפלות" הן בעיקר נשים שעובדות בכל העולם כך שארץ הקודש תוכל להגיע אפילו לבתים המרוחקים ביותר: הן ידועות כ"מטפלות". "נשים אלו הן מעין הזרוע התפעולית של הקומיסריאטים ושל הקומיסארים של ארץ הקודש, אשר פועלים כגשר בין הקוסטודיה ובין הקהילות הנוצריות במחוזות שונים בכל העולם", מסבר האח הפרנציסקאני מרסלו ציצינלי, האח הממונה האחראי על הקומיסריאטים של ארץ הקודש. "המטפלות" מקדמות את הידע אודות ארץ הקודש, המגזינים והמדיה של הקוסטודיה, אוסף של מגביות וכוונות של תפילה במקומות הקדושים של ארץ הקודש עבור החיים ועבור הנפטרים. השליחות שלהן הינה מסומנת על ידי דמויות של ארץ הקודש שהן מחלקות, ואשר מגיעים לבתיהם של אלפי אנשים, כשרבים מהם לא היו מעולם בארצו של ישוע המשיח האדון. העבודה ללא לאות והעבודה השקטה של "המטפלות" הינה חשובה מאד."
השם שנשים אלו קיבלו משך מאות השנים מקורו מהמילה מטפלות בספרדית[1], כשזכה לשמות אחרים כגון בשפה האנגלית[2] - והן בעבר ואף כיום – נמצאות בשכיחות גבוהה באמריקה הלטינית.
העבודה שלהן החלה בה בעת שהקומיסרים של ארץ הקודש נוסדו בשנת 1421 על ידי האפיפיור מרטין ה-5. העמאים שסייעו לקומיסרים של ארץ הקודש היו בעיקר נשים שהיו בעלות דבקות רבה לארץ הקודש, עבר מדור לדור משך מאות השנים שחלפו.
"אנו לא מעוניינים באיסוף כסף, אלא בקשר הרוחני והטוב שהן עושות לאנשים, מביאים אליהם את הדבקות עבור ארץ הקודש", אומר וממשיך האח ציצינלי. "בעינינו, התרומות שלהן יכולות להיתפס כ"גרגר האלמנה" מספר הבשורה, אולם העבודה שלהן חשובה מעל לכל בעבור הפצת המידע אודות ארץ הקודש. הן ממש כמו שליחות עבור ארץ הקודש."
דבקות זו עבור ארצו של ישוע הינה מעין "קריאה" מהאל, אשר מניע אותן לקחת על עצמן מטלה, לטפל בה ולהעבירה מדור לדור, מאמא לבת.
"כאשר בשנת 2018 הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, נסע לבקר בברזיל ובארגנטינה, הרבה "מטפלות" נסעו באוטובוסים משך יומיים על מנת לראות את הקוסטוד ולדבר איתו", אומר ראש הקומיסארים של ארץ הקודש. "פגשתי אישה שעשתה שירות זה עבור ארץ הקודש משך 60 שנה והבת ונכדתה ממשיכות בדרכה. אנו מדברים על אנשים שברוב המקרים מעולם לא היו בארץ הקודש, אולם בתוכן בוערת אהבה רבה לארץ זו, אפילו שבעבורן קשה אפילו לחשוב על טיול באמריקה הלטינית גם משום העלות הכספית. העבודה של "המטפלות" הינה יפיפייה, משום שהן שומרות על קשר רוחני בין ארץ הקודש ובין העולם."
"המטפלות" כיום משתייכות למסדר הפרנציסקאני העמאי ובכל מקרה הן קשורות למסדר הפרנציסקאני באמצעות המגביות, האחים הפרנציסקאנים או גברים עמאים הנוסעים על מנת לחפש תרומות על מנת לתת אותם לקומיסרים של ארץ הקודש.
הקבוצות שלך ה"מטפלות" הינן כיום כפופות לקומיסריאט של ארץ הקודש, הן נפגשות באופן סדיר, הן מתפללות, הן תרות אחר דרכים לעדכן אודות המצב של הקוסטודיה והן מקדמות את המגבית של יום שישי הגדול. "המטפלות" גם מעניקות סרטיפיקטים של תפילה מארץ הקודש עבור הנפטרים. "זוהי תפילה אמיתית בהתאם לפרק של הקוסטודיה וצריכות לומר ארבעה סעודות האדון בחודש עבור המיטיבים", מסביר האח הפרנציסקאני ציצינלי. "המטפלות" הינן גם מיטיבות, משום שעבודתן השקטה מאפשרת, למשל, לממן את ההבניה של הקומיסר יאט השלם של ארץ הקודש של בלו הוריזונטה בברזיל, לבנה אחר לבנה."
מספרן של "המטפלות" גבוה במיוחד בכל דרום אמריקה, כשמספרן זה מגיע למאות בכל קומיסריאט בברזיל, ארגנטינה, מקסיקו וקולומביה, היכן שכ-10,000 בקשות לסעודת האדון בארץ הקודש נדרשות עבור הנפטרים בכל שנה תועדו והתרומות ניתנו לארץ הקודש. בארגנטינה יש גם כן מספר רב של נזירות פרנציסקאניות של ההתעברות הטהורה אשר מקדמות סעודת האדון עבור ארץ הקודש.
בנוסף לאמריקה הלטינית, "המטפלות" נפוצות גם בחלקים אחרים בעולם גם כן, למשל בדרום איטליה, היכן שחלק מהן עובדים בקומיסריאטים של ארץ הקודש של נפולי.
בעבר, "המטפלות" וקהילות דתיות גם קידמו מכירה של חפצי דת. כיום, מעל לכל העבודה שלהן הינה להשיג תרומות ומגביות ולחלק דמויות של ארץ הקודש. "עבור נוצרים הגרים רחוק, יתכן באזורים הכפריים, להחזיק בתמונה של כנסיית הקבר, או של גבירתנו מנצרת, או הילד ישוע של בית לחם הינו דבר מה יוצא דופן, כפי שהיה זה עבורי", חושף האח מרסלו ציצינלי, שהוא במוצאו ארגנטינאי. "מאז שהייתי קטן, תמיד ראיתי את הדמות של ישוע הילד של בית לחם תלויה בארון של סבתי לאחר שנים רבות הבנתי שזה הגיע מארץ הקודש, תודות לאחים הפרנציסקאנים העוסקים במגבית ותודות ל"מטפלות". דבקות פופולארית שומרת על קשר רוחני זה עם ארץ הקודש באופן חי, עבור אנשים שייתכן ולעולם לא יראו את הארץ שבה נולד ישוע המשיח".
ביאטריס גוארארה
[1] Celadoras
[2] zealatrices
