נולד בקרואטיה בשנת 1981, האח הפרנציסקאני סרברנוביץ והיתה לו ילדות שמחה בכפר בסמוך לזגרב. בגיל 14 הוא החל את הדרך שלו בקריאה לשירות הכנסייה בסמינר הפרנציסקאני, תודות לעדות חיים של האחים הפרנציסקאנים של המסדר שהובילו אותו לקהילת הבית שלו.
צעד אחר צעד, צעדיו הובילו אותו לארץ הקודש ולקוסטודיה, היכן שהוא חבר מועצת המנהלים של הקוסטודיה לקבוצת דוברי הגרמנית, הצרפתית והשפות הסלאביות מאז 2016, כמו כן תפקידו הנוכחי הינו בסקריסטיה בבזיליקה של כנסיית הקבר.
הבה נדבר אודות הבחירה שלך בקריאה: מה הביא אותך להיכנס למנזר
לא הייתי רוצה לזהות את הקריאה עם תקופת זמן מדויקת. הקריאה לשירות הכנסייה, כמו דבר אישי, אינו דבר מה מיוחד. תן לי לתקן את עצמי, זה יכול להיות דבר מה שאינו מיוחד: אני מאמין שזה כמו זרע שנזרע, יש לו את הזמן שלו ואת אופן הגדילה שלו, אבל אם לא מטפלים בו הוא לעולם לא ייתן פרי. הקריאה, כמו המרת הלב, מתקיימת בזמן מדויק בחיינו אולם אם אתה לא קשוב הקריאה נותרת ללא מענה.
ההחלטה שלי הגיעה מקהילת הבית, שהינה פרנציסקאנית. בהדרגה רעיון זה של להיהפך לפרנציסקאני הבשיל בי וטיפלתי בזה על מנת להבין האם זהו רצון עמוק או רק רצון חולף.
האם היה דבר מה מיוחד בפרצניסקאניזם שהרשים אותך והביא אותך להיכנס למנזר?
אם להיות כנה, לא ידעתי בהתחלה מיהו פרנסיס הקדוש היה. ידעתי היטב על אנטוני הקדוש, משום שהקהילה שלי קרואה על שמו וכולם היו מלאים דבקות לו. בכנסייה הפסל של פרנסיס הקדוש היה קצת בעמדה במיקום מרוחק: הפסל היה בסוף הכנסייה ופעם בשנה אמרנו שם תפילה, שיכולתי לזהותה כ"טרנזיטוס", כלומר – ההנצחה של מותו של פרנסיס הקדוש ב-3 באוקטובר.
יותר מההבט האינטלקטואלי – שהגיע כשלמדתי – אני התרשמתי מהעדות של החיים שקיבלתי מהפרנציסקאנים בקהילה שלי, וזה מה שהביא אותי להעריך את חייהם של האחים הפרנציסקאנים בהשוואה לחיים אחרים.
מתי סיימת את הדרך של הפורמציה, הגעת לארץ הקודש: כיצד זה קרה?
ביקשתי להגיע לארץ קודש, אולם כיום אינני מבין מדוע. חשתי שעלי להגיע לכאן אפילו שלא הבנתי מדוע. חשתי שעלי להגיע לכאן למרות שלא הייתי כאן מעולם. אני מודע לכך שזה היה דבר מה שמודע שלא הורי ולא המשפחה הפרנצסיצקאנית שלי הבינו מיד.
הגעתי משום שהיה לי צורך. שאיפה, ולא באתי לכאן משום שחשתי לא בנוח בקרואטיה עם האחים הפרנציסקאנים שלי בפרובינציה. וכמו כן, מניסיוני שלי האחים הפרנציסקאנים הם אותו דבר בכל העולם, עם אותן מגבלות ועם אותו עושר [רוחני].
הגעתי בשנת 2006 ולא יכולתי לדבר איטלקית, השפה הנפוצה של הקוסטודיה. מסיבה זו, הדבר הראשון
שעשיתי היה לשהות חדש במשלחת של ארץ הקודש; לא הבנתי דבר מסעודת האדון, שום דבר מהתפילות שלא יכולתי להכיר. שם הבנתי שהסביבה הבינלאומית הינה קשה ולא רק זאת אלא שכנעתי את עצמי שפתיחות תרבותית הינה הכרחית על מנת שאוכל להמשיך.
לאחר תקופה זו, היעד הראשון שלי היה הבזיליקה של הבישור גיליתי שארץ הקודש היא בנצרת: עולם בתוך עולם. בנצרת יצרתי קשר חזק מאד עם המקום ועם היעד, מחזק את ההחלטה שלי להישאר בארץ הקודש, בסביבה כה שונה. נצרת היתה תגלית מתמשכת: המקום, הנוצרים המקומיים, עולי הרגל. חתיכות של פסיפס גדול ומורכב, כשכולם מורכבים יחד, הם יצרו את הדימוי של ארץ הקודש שלי.בתקופה זו, לא ידעתי שאחיה שם 11 שנים ולא ידעתי שניתן לפתח קשר סנטימנטלי עם מקום שכזה כך שלעזוב אותו ולערוך שינוי היה מאד קשה עבורי.
אחרי נצרת, היית בסקריסטיה של כנסיית הקבר. הבה נדבר על חובותיך:מהו יום טיפוסי שלך?
היו שלושה סקריסטיות בכנסיית הקבר ועבורנו הקצב של המקום הזה קצת שונה ביחס לאחים הפרנציסקאנים של הקהילה שבה אנו חיים. אין כלל יום טיפוסי, אנו מתעוררים – מחליפים משמרות – בשעה 3 וחצי בבוקר על מנת להגיע לכנסייה והתחיל להכין מה שנדרש לפתיחת הבזיליקה ולהכין את מה שנדרש להוחדה [אוכריסטיה בלעז] שמתקיימת בכל חצי שעה בקבר ובגולגולתא, לאחר הליטורגיה הארמנית. היום הינו זהה משום שאלו זמנים קבועים, כשמניחים בצד את הסטאטוס קוו, אולם זה גם שונה משום שכל דבר יכול להתרחש בכל יום.
מהו הזמן הכי עמוס עבורך?
באופן חד משמעי חד הפסחא ותקופת צום הארבעים. עליך לחשוב שיש לנו רק שבועיים קדושים; הקתולי והאורתודוכסי. האחראי על הסקריסטיה חייב תמיד להיות נוכח כפי שנדרש לפי הסטאטוס קוו, במהלך כל האירועים. הקושי הרב ביותר הינו המצב הבלתי אפשרי להתארגן לליטורגיות. עבודה במקומות שבהם ישנו שיתוף איננו יכולים, למשל, להכין דברים מראש. לכן זה הכרחי לדעת מה עושים ולהיות מסוגל להכין דברים מראש. זה הכרחי לדעת היטב מה לעשות ולהתארגן מבחינת זמן מהר בזמן קצר של הפוגה בין אירועים שונים. הליטורגיות בכנסיית הקב הינן עשירות מאד ויפות, אולם הם מאתגרות אותנו מאד, את האנשים של הסקריסטיה.
האם ישנה חובה שהיא יותר "מיוחדת" או "מוזרה"?
קשה לציין חובה מיוחדת אחת. מה שמדהים אותי שלעיתים ישנו חוסר הגיון מוחלט. זה נראה אבסורדי, כשזה נראה מוזר שישנם חוקים המגדירים איזה נרות יש להדליק או לכבות, אלא גם איך לעשות זאת. ישנם חוקים פנימיים שאלו שאינם מתנסים בהם באופן אישי יכול להיראות מוזר. למשל, מפליא מדוע ישנו שולחן הממוקם בסמוך למזבח של מרים המגדלית מיום האפר ועד יום החג של מרים המגדלית ביולי, או מדוע הסולם ממוקם מאחורי אבן המשיחה פחות או יותר באותה תקופה.
למרות כל זאת, אני יכול לומר שכאן אני מרגיש שאני מתנסה באקומניים האמיתי: חולקים יחד את אותו מזבח היכן שאנו חוגגים את ההוחדה בכל יום, ללא תלונות, אין זה דבר מה טריוויאלי. כאן אין אף אחד שמפקפק באמיתות של המקום ולכולם יש את הרצון והעניין לחגוג באותו מקום כמו כל כהן דת נוצרי אחר מזרם אחר. משום שכאן המקום שמציע מקסימום גירויים לחגוג את החיים יחד, עם כך הקשיים שישנם.
לאחר נצרת, כנסיית הקבר. מה המשמעות של מקום זה עבורך?
אוכל לענות על שאלה זו רק כשאעזוב אותו. לעת עתה, אני עדיין משוכנע שזה מלמד אותי להבין אפילו טוב יותר היכן אני [נמצא]. אני רואה אנשים מכל העולם, אנשים שבאים פעם אחת בחיים שלהם, אנשים שמביאים את העייפות שלהם ואת הבעיות שלהם, אנשים שחלמו שנים על להגיע לכאן: כשאני פוגש את האנשים הללו, אני באמת מבין היכן אני ואני לא יכול להפסיק להזכיר לעצמי שאני באמת כאן.
כנסיית הקבר, מנקודת הראות שלי הינה מיקרוקוסמוס היכן שיופי וקושי ניתן לגלות, זה ריכוז של רגשות משום שהכל נמצא כאן. אני חושב שמה שקורה כאן מבחינת התשובה האנושית הענייה לאבסורדיות של התקומה מן המתים שעליה מעיד מקום זה: הכל מרוכז כאן, כך שלקרוא למקום זה מרכז העולם אין זו טעות. תהיתי פעמים רבות אודות הסיבה למקום זה ואודות הדינאמיקה הפנימית בין הקהילות השונות, והמוטיבציה היחידה שמצאתי נמצאת באבסורדיות של המחווה הזו של אהבה [של ישוע].
כאן ישנו יופי רב: היופי של להיות יחד, היופי של להכיר את האחרים, לראות יוונים אורתודוכסים, ארמנים, קופטים ואתיופים מתנגשים זנה בזה משום שהם רוצים להיות קרובים, כמו להיות בסמוך לאש בלב החורף. לחיות כאן, תחת אותה קורת גג עם הרבה קהילות, להתנהל באותו מקום, זה כמו לחיות בבניין מגורים משותף כשאתה חולק מטבח אולם לכולם יש את הסירים והמחבתות שלהם וכל אחד מהם משתמש באותו תנור... אין זה פשוט, אולם זהו הקבר, ואלה שנמצאים כאן יבינו: האבסורדיות של הכאוס, אולם כאוס תחת בקרה וויסות.
ג'ובאני מלספינה
