סעודת האדון הריטואלית של גבירתנו של הסבל, הליטורגיה אשר מוצגת בשבוע הקדוש, נערכה בבוקר של יום שבת ה-8 באפריל במזבח של גבירתנו של הסבל בגולגולתא.
האחים הפרנציסקאנים, בהנהגת סגן הקוסטוד האח דוברומיר ג'סטל, הגיע לבזיליקה של כנסיית הקבר בתהלוכה ולחגוג את סעודת האדון הטקסית בגולגולתא, הכלולה בתוך המתחם של הכנסייה. ישנו מזבח כאן עם פסל הזוכה לכבוד והערצה של גבירתנו של הסבל, המאופיינת על ידי נוכחות יחידה של חרב החודר את ליבה. לפי המסורת, זהו המקום היכן ששמעון המבוגר, איש מבוגר שרוח הקודש הכריזה מראש שהוא יראה את המשיח, אמר את המילים הללו למרים: " וגם בלבך את תעבר חרב - למען תגלינה מחשבות לב רבים" (ספר הבשורה לפי לוקס ב:35).
הכותר של האירוע, המכונה גם "גבירתנו של שבעת הייסורים" הכוללים את הסבל של אימו של האדון במהלך חייה, כפי שנין ללמוד מהסיפורים בספר הבשורה: הנבואה של שמעון אודות הילד ישוע (ספר הבשורה לפי לוקס ב, 34-35); הבריחה של המשפחה הקדושה למצרים (לפי מתי ב, 13-21); היעלמותו של ישוע בבית המקדש משך 3 ימים (לפי לוקס ב, 41-51); המפגש בין מרים וישוע בדרך הצלב (לוקס כ"ג, 27-31); מרים מהרהרת על הסבל ועל מותו של ישוע על הצלב (יוחנן י"ט, 25-27); מרים משאירה את גופתו של בנה בקבר (יוחנן י"ט, 40-42).
האח דוברומיר ערך את סעודת האדון בהתאם לסטאטוס קוו כשסגן הקוסטוד הינו מי שוערך את האירוע החגיגי הזה. כאן בגולגולתא הפרנציסקאנים מהרהרים אודות הסבל מלא האמונה באל שיכול להיווצר, אותו דבר הוביל את ישוע האדון לחוש כאב ולהיותו קורבן. זהו הסבל שאימו מרים גם ידעה באופן מושלם כשהיתה לצידו של בנה במהלך הייסורים: "האדם הראשון הקשור לישוע המשיח בדרך של הציות, של הוכחת אמונה ושל חלוקה בסבל הינה מרים, שהינהאור על מנת להאיר את החושך אולם גם סימן של סתירה. היא בעצמה, בנשמתה נטולת החטא, הביא לתחושה של חורב שעוברת ושל סבל, מראה בדרך זו את התפקיד שלה בסיפור של הישועה שאינה נפסקת ברז של ההתעברות ללא חטא, אולם זוהי השלמה באהבה ובהשתתפות בסבל של המוות והתחייה של בנה."
בניגוד לפסל של גבירתנו של הסבל, בדרשה שלו הוא התעקש על הפונקציה שהסבל משחק בחיי אימו של ישוע האדון: "עם הסבל, האל הופך את הענווה ושל הלב המאמין של מרים ללב חזק, כך שהיא יכולה להיות מקום מקלט והשראה עבור השליחים המבוהלים, עבור הנוצרים הראשונים בתקופת הרדיפות ועבור כל דור בכנסייה במסלולה במהמורות של חיי היום יום."
לבסוף, האח דוברומיר התעקש על כך כפי שהיה זה עבור מרים, עבורנו גם כן הסבל, יחד עם הצלב של האדון. "יכול לחזק את האמונה שלנו ואת האומץ שלנו, להפוך אותנו לעד של השלטון של הצדק ושל השלום עבור כולם."
בנוסף ליום מיוחד זה, לוח השנה הגרגוריאני גם כולל אירוע חגיגי נוסף המוקדש לגבירתנו של הסבל. אולם, לאחר מועצת הוותיקן השנייה, הוחלט לשמור רק יום חג אחד, שהינו ב-15 בספטמבר, ואשר מזכיר את מרים הבתולה המבורכת. בירושלים למרות הכל האירוע המסורתי החגיגי של גבירתנו של שבעת הייסורים עדיין נחוג בכל שנה, ביום שישי לפני יום ראשון של הלולבים.
פיליפו דה גרציה
