לרגלי הר הזיתים, במקום של גת שמנים, שבו ישוע קיבל עליו את הייסורים ובשיא הסבל שלו, הזיע דם. כאן ביום רביעי, בראשון ליולי, עשרה אחים פרנציסקאנים הוסמכו לכהונה באמצעות משיחת הידיים והתפילה של הפטריארך לטיני של ירושלים, קרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה. סעודת האדון המרגשת הורגשה על ידי הקהילה כולה של הקוסטודיה, משום שבארץ הקודש שנפצעה מקונפליקטים, עשרה כהני דת חדשים נראים כזרע של תקווה: הם אלו יישאו את המסר שלהם של אהבה, שלום ורחמים לא רק למקומות של הבישור, אלא בעולם כולו.
הליטורגיה החלה עם תההלוכת הכנסיה אל תוך הבזיליקה מהגן של גת שמנים. בינות למזמורים של המקהלה ושל המאמינים שהתקבצו בתערובת של תפילה ורגשות, המועמדים לכהונה הלכו יחד עם הפטריארך, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, ושאר כהני הדת המסייעים. המסע באווירה של אחדות של אחווה, כששם ישנו הסלע החשוף, שלאחר מכן יכוסה בעלי הכותרת ובקטורת, כשמזכיר את המקום שבו ישוע המשיח קיבל עליו את הייסורים.
בדרשה שלו, פיצהבלה רצה התמקד בדיוק על המקריות שבין ההסמכה לכהונה, גת שמנים ובחירת התאריך של הראשון ביולי: היום שבו באופן מסורתי חוגגים את היום של החג של הדם היקר מפז של ישוע. כפי שהזכיר הפטריארך "אין זו מקריות". "ההשגחה העליונה, בחוכמתה, בחרה ביום זה ובמקום זה עבורכם על מנת להזכיר לנו שהכהונה הינה קריאה להיות עדים לדם [של ישוע] שמדבר ברהיטות רבה יותר מזה של הבל". הבחירה של המילים שאותן פיצהבלה רצה להתעמק בהם הזכירו את ההבדל הבסיסי בהיסטוריה של הישועה. "הבדם של הבל זועק לצדק; הדם של ישוע המשיח קורא למחילה", ציין, מדגיש כיצד האל בחר להקריב את בנו שלו לטובת הכלל ולטובת האנושות. ומהקרבה זו של הכהונה מתעצבת על מנת "להביא לאנשים את הדם שמעניק חיים."
יעד אינטנסיבי ומורכב ושכזה שאינו נטול סבל. גת שמנים מזכירה לנו זאת, שהמקום שבו ישוע נאבק עם עצמו, נטף זיעה, חש כאב עד שקיבל עליו את רצון האב, ציית במלואו לאב. אולם ארץ הקודש עצמה מזכירה לנו זאת שהמקום של הישועה הינו גם סבל מתמשך. "עבורכם, ההסמכה היום בירושלים, בארץ זו, שחוותה דם, הן דם של החפים משפע והן של ישוע המשיח, קריאה מיוחדת נמסרה לכם", אמר פיצהבלה, "אתם נקראים להיות עדים בארץ שיודעת יותר מדי אלימות, יותר מדי פלגנות, יותר מדי דם נשפך. אתם נקראים להביא את הדם שמביא פיוס, אחדות ומחילה".
לאחר הדרשה, הליטורגיה אופיינה במנהגים שמשך מאות שנים מייצגים את הרגע של המעבר משמש [דיאקון] לכהן דת. ראשית, ההבטחה של הציות, לאחר מכן משיחת הידיים והתפילה של ההסמכה. לאחר מכן, האחים ביצעו מחוות מעמיקות וסמליות של הליטורגיה: לבוש של כהן דת ומשיחה של הידיים עם שמן קדוש. לבסוף, המסייעים בהוחדה [אוכריסטיה]: הנפעם הראשונה עבור עשרת כהני הדת החדשים שיכלו להשתתף בקורבן של המזבח. לאחר הטקס, הקהילה של הקוסטודיה פצחה במחיאות כפיים חמות וחיבוק של כל כהני הדת. רגע של שמחה, של רגש ושל אמפתיה מעמיקה. ולרגלי הר הזיתים, עשרה אנשים שמקדישים את עצמם לאל שהגיעו מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, פרו, מקסיקו, סלובקיה, הודו והונגריה, החלו בדרכם החדשה: הדרך של בישור של הבשורה.
Lorenzo Vita
