.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
בערב של יום שישי, ה-3 באפריל, דרך הצלב המסורתית ברחובות רומא, תובל על ידי האפיפיור לאו ה-14 , תכלול גם טקסטים שנכתבו ע"י פרנציסקאני, האח פרנצ'סקו פאטון, ששירת כקוסטוד של ארץ הקודש בין השנים 2025-2016.
מה היה המקור של טקסט זה וכיצד הגיע לידיו של האפיפיור לאו?
המקור הינו מאד פשוט קיבלתי שיחת טלפון ממזכיר המדינה [של הוותיקן] והם אמרו לי שהאפיפיור לאו ביקש מהם להתקשר אלי על מנת להכין את הטקסטים עבור דרך הצלב בקולוסיאום ביום שישי הגדול, מכיוון שהשנה מציינים את 800 השנים למותו של פרנסיס הקדוש.
זה היה מעט מפתיע, אולם גם מאד מכבד ואישרתי שאכן אני זמין [לכך].
מה היה התהליך של יצירת הטקסט?
בתחילה עשיתי טיוטה של טקסטים מקראיים ופרנציסקאנים בהקשר להרהורים, ולאחר מכן הרהורים אודות צורת התפילה שיש להוסיף לכל תחנה. בטקסטים המקראיים העדפתי את ספר הבשורה לפי יוחנן, למעט היכן שדמויות מסוימות הופיעו כמו הקירינאי [שמעון מקירינאה] שלא הופיע בספר הבשורה לפי יוחנן.
בהקשר לכתבים של פרנסיס הקדוש חיפשתי את העמודים שיכולים להתאים הכי טוב להעמקה פרנציסקאנית של הנושא של כל תחנה, וניסיתי לבנות הרהורים שיכולים להיות בעלי אפיון אוניברסאלי, יחד עם היבט קיומי.
למשל, כשדיברתי אודות ההרשעה של ישוע על ידי פילטס, פיתחתי את ההרהור אודות הכוח. כמו כן כתבתי הרהורים אודות הסבל של האמרות עקב אובדן ילדיהם. נושא אחר פנה לחשיבות של הכרה תמידית של כבוד האדם, לזכור שישוע המשיח מת על הצלב עבור כולם, ולכן דרך הצלב שלו הינה גם סימן של קירבה למי שמי שנחשב לשבב של התמקחות, לעבריין חסר תקנה ולמי שנחשב שרחוק מהאל.
דרך הצלב הינה המעמיקה ביותר, הכי אוניברסאלית, אולם גם המכילה ביותר של מעשה מתוך ושל אהבה שישנה.
בשנים האחרונות מספר טקסטים מאת האח פרנצ'סקו פאטון פורסמו בשימוש של צורה זו של תפילה. מה הייחוד לגבי המסורת הפרנציסקאנית של דרך הצלב?
הייחודיות הינה ראשית כל בהיבט פיזי. דרך הצלב נולדה בירושלים וזה קיבל את צורתו הסופית של ה-ויה דולורוסה [דרך הייסורים] תודות לאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, וזה מתרחש במסלול בתוך העיר העתיקה.
זה מתחיל בחצר של פילטוס, בבית הספר המוסלמי, לפני המנזר של ההצלפה, ומשם עובר ברחובות של העיר העתיקה ומגיע אל הגולגולתא.
הדבקות הפרנציסקאנית מקבלת ביטוי מובהק עם הקדוש לאונרד מפורט מוריס במאה ה-18, וזה חרוט עמוק בדבקות של פרנסיס הקדוש כלפי הייסורים של ישוע המשיח ובהזמנה ללכת בעקבותיו של ישוע האדון שלנו.
דרך הצלב בירושלים עבורי יש לה ערך ייחודי ויוצא מן הכלל. זהו הסימבול הברור ביותר של החיים הנוצריים כיום, אין זה דרך הצלב של סביבה אספטית כמו כנסייה. זו דרך הצלב בקרב האנשים שעוברים להם בסך, שמוכרים, שצועקים, שמעליבים, שיורקים.
אם מישהו גורם לנו לחיות מחדש את ההקשר של הליכתו של ישוע בדרך של היגון ועוזר לנו להבין שהחיים הנוצריים ממקמים אותך בתוך העולם שכל העת מאתגר אותך, שאינו מבין אותך, שלפעמים מעליב אותך, שלפעמים דוחה אותך. זהו ההקשר הקונקרטי שבו אנו נקראים ללכת בעקבות צעדיו של ישוע המשיח.
מה הרלוונטיות של צורת תפילה שכזו היום?
ללמד אותנו ללכת אחריו צעדיו של ישוע המשיח, לגלות את ההכרזה שהיא הבשורה, שזה שמחה ותקווה.
ושמחה זו, תקווה זו שמגיעה מההבנה של עד כמה אנו אהובים על ידי האל. דרך הצלב מביא אותנו לגלות עד כמה האל אוהב אותנו, משום שאם מישהו מוכן למות עבורנו, אזי משמע שהוא מראה לנו את האהבה הגדולה ביותר ובה בעת מגלה את הכבוד שלנו, הערכים שלנו, משום שבדיוק מסיבה זו ישוע המשיח, בן האל, מעמיד את חיינו לפני חיו שלו.
דרך הצלב הינה אפשרות רבת עוצמה לבחינה של המצפון שלנו, לערוך בדיקה של חיינו ומעל לכל ממקם לפנינו את הגישה שבה ישוע מתמודד עם מסע זה עד הסוף, עד לרגע שבו הוא מת על הצלב ומוחל ומוסר את עצמו, וזה הופך להזמנה של המרת הלב.
אי לכך, אני מאמין שזו עדיין צורת הרהור שהינה עדיין רלוונטית.
השנה מציינים את 800 השנה למותו של פרנסיס הקדוש, כיצד דמות זו נותרת רלוונטית וכיצד זה נכלל במסע של דרך הצלב?
הרלוונטיות של פרנסיס מאסיזי הינה ברורה לכל משום שהוא היה הראשון מבני האדם שיצא לחפש והרשה לעצמו להשתנות עקב ההתנסויות שאותם חי. מהתנסויות בגיל צעיר של הליכה למלחמה, מהמפגש עם העניים והמצורעים, מחיבוק של הבשורה, כלומר - חיבוק מילולי, אולם ללא הפיכה לפונדמנטליסט.
פרנסיס מאסיזי אינו מוכיח זאת לנו, אלא מראה שחיים לפי ספר הבשורה אפשריים, כשמורידים את כל התירוצים של מי שמתייחס לכך כהצעה או כאוטופיה עבור נשמות אידיאליסטיות.
הטקסטים שמלווים את דרך הצלב מעמיקים את הנושאים החיוניים של הפרנציסקאניזם, ומסייעים לנו להבין ולתפוס את הערך הקיומי של ללכת אחרי צעדיו של ישוע המשיח.
Alessandro Caspoli
