אחים ואחיות יקרים,
שהאדון יעניק לכם את שלומו!
עם התקרבות השבוע הקדוש, ליבנו ומבטנו שבים אל ארץ הקודש, הארץ שבה נתן בן האלוהים את חייו “עד הקצה”, וממנה נולדה הכנסייה.
גם היום, מן המקומות הקדושים הללו, אנו ממשיכים לשאוב ממעיין הפסחא את משמעות שירותנו ואת תקוותנו.
אך איננו יכולים להסתיר כי התקופה שאנו חיים בה קשה.
המלחמה, האלימות וחוסר הביטחון פגעו קשות בעזה, בפלסטין, בישראל, בלבנון ובסוריה. לכך נוספה היעדרותם הממושכת של הצליינים, שהחמירה מצב כלכלי שהיה כבר במשבר עמוק.
משפחות נוצריות רבות, שחיו בזכות העליות לרגל, מתקשות כיום להתקיים. צעירים מתקשים יותר ויותר לדמיין עתיד כאן, בארץ שלהם. התקווה עצמה נראית פצועה בבית לחם, בירושלים, בצפון ישראל, וכן בלבנון ובסוריה.
בהקשר זה מהדהדות בעוצמה דברי האב הקדוש, שקרא בדחיפות לתפילה ולצום למען השלום, וביקש בתוקף לשים קץ לעימות בארץ הקודש.
יום שישי הטוב מקבל עבורנו משמעות עמוקה עוד יותר. האיסוף האפיפיורי למען ארץ הקודש איננו רק מחווה של סולידריות, אלא סימן מוחשי של אחדות עם כנסיית ירושלים. הודות לאיסוף זה אנו יכולים לתמוך בבתי ספר, בקהילות, ביצירות צדקה, בפרויקטים חברתיים ובסיוע חירום, וכך לשמור על הנוכחות הנוצרית חיה במקומות הגאולה.
היום יותר מתמיד אנו נקראים לבנות מחדש: לא רק מבנים, אלא גם קשרים, אמון ותקווה. וזה עובר במיוחד דרך החינוך, דרך הצעירים והמשפחות, ודרך המקומות שבהם יכולה לצמוח תרבות של מפגש ושל שלום.
ביום שישי הטוב, כאשר אנו מתבוננים בצלוב, אנו מבקשים מכם שלא לשכוח את ארץ הקודש. זכרו אותנו בתפילותיכם ותמכו בנו בנדיבותכם. קרבתכם אלינו היא סימן יקר של אחווה ותקווה.
מן המקומות הקדושים אנו מבטיחים את זיכרוננו בתפילה ומאחלים לכם לחיות את פסח האדון כמקור לחיים חדשים.
תודה מכל הלב.
