כבכל שנה, ב-15 ביולי, הכנסייה של ירושלים נפגשת במקום שמייצג את לב ליבה של הנצרות על מנת להנציח יום שנה ייחודי: ההקדשה של הבזיליקה של כנסיית הקבר (הידועה גם כן כבזיליקה של ה-אנסטזיס, קרי – התחייה). טקסיות המחדשת את השמחה של הרז של חג הפסחא בקרב האנשים של האל, מאחד במקום יחיד אחד את הזיכרון של המוות ושל התחייה של המשיח.
הבניין, שכיום מקבל עולי רגל מכל העולם, יש לו שורשים במאה הרביעית, כשהקיסר קונסטנטינוס ואימו, הלנה הקדושה, קידמו את בנייתו והכריזו על ההקדשה הראשונה שלו בספטמבר 335.
משך מאות השנים, המקום הקדוש עבר שינויים מעמיקים עד שהגיע מבחינת מראהו העכשווי בתקופה הצלבנית,כשמאחד את המבנה העתיק מהתקופה של קונסטנטינוס עם בניין חדש מתקופת ימי הביניים, שהוקדש באופן טקסי בדיוק ב-15 ביולי 1149.
הליטורגיה של טקס ההקדשה מאופיין במשיחה ובקטורת של המזבח ושל הקירות של הבניין. ליטורגיה טקסית זו, שנחוגה בחניכה של כל כנסייה, מזכיר את הבניין המקודש שהינו סימן נראה לעין של המקדש האמיתי היחיד: הרז של גופו של המשיח, שעוצב ונוצר על ידי כל הנטבלים.
אי לכך, החגיגה של יום השנה משמעותה הינה לתת קול לאותן האבנים שראו את הרז של המוות ושל התחייה של המשיח שמומשה. משך 870 שנה, ירושלים שימרה וחידשה מנהג זה, מזמינה את הכנסייה האוניברסאלית לגלות את עצמה מחדש כמאחדת, כקהילה חיה, המוארת על ידי האור של התחייה.
הליטורגיה של היום נערכה על ידי האב הקוסטוד, האח פרנצ'סקו אילפו, שיחד עם ראש המנזר הבנידקטיני של הבזיליקה של דורמיציון, ניקודמוס שנבל, ראש המנזר הבנידקטיני של מריה לאך, מאוריציוס ווילד ויחד עם הקרדינל הארכיבישוף של קרקוב גרזגורג ריס. חלק מחברי המסדר של האבירים של כנסיית הקבר גם לקחו חלק באירוע, אשר נערכו אליו בשבועות האחרונים ובוצע שירות שימושי בבזיליקה, כלומר – ניקיון ושחזור של הקנדלברה.
בדרשה שלו, הקוסטוד אישש מחדש את החשיבות של יום שנה זה, "לחגוג את ההקדשה של הבזיליקה של כנסיית הקבר", החל לומר האח אילפו, "מנציח לא רק את הבניין, אלא את הלב של האמונה שלנו. הבזיליקה שומרת על הזיכרון של התחייה של ישוע המשיח [...] והיא שומרת על הקבר הריק, שממנו צמחה תקווה לעולם כולו."
Riccardo Curti
