כבכל שנה, בערב של יום שישי הטוב, הבזיליקה של כנסיית הקבר שבירושלים מארחת את אחד מהאירועים המרגשים ביותר של הנצרות בארץ הקודש: תהלוכת הלוויה של המשיח. טקס זה, מתוארך במאה ה-15, מעורר את האפיזודה של הורדת המשיח מהצלב ואת קבורתו, כפי שמתואר בספרי הבשורה, ואשר מתקיים באותו מקום שלפי המסורת חלו האירועים של הייסורים.
הטקס החל בקפלה של ההתגלות, היכן שהאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש לובשים בגדים שחורים עם גוונים של זהב וכסף, שרים את מזמור 51 מספר תהילים "מיזאררה מאי דאוס", יוצרים אווירה של הרהור מעמיק. הצליבה, עם פסל של ישוע המשיח ממוסמר אל הצלב, נישא בתהלוכה לעבר הגולגולתא, מלווה בדממה ובתפילות של המאמינים.
כשהם הגיעו אל הגולגולתא, שני דיאקונים [שמשים] הורידו באופן סימבולי את כתר הקוצים ואת המסמרים מידיו ומרגליו של הפסל. לאחר מכן הגוף הונח על בד ונלקח אל אבן המשיחה, היכן שהקוסטוד של ארץ הקודש ביצע את טקס הקבורה, משח אותו בשמנים מבושמים (אותם שמנים מבושמים שזכו לקבל ברכה ביום שני בבית עניה), לפי הדוגמא של יוסף הארמי ושל ניקוקמוס.
טקס זה, ייחודי מסוגו, מייצג רגע מעמיק של רוחניות ותפילה, מזכיר למאמין את הקורבן של המשיח ואת האהבה ללא קץ שהראה במותו. האירוע הגיע אל סופו בהנחת הגופה באדיקול שבכנסיית הקבר, היכן שהכרזה משמחת של התחייה שלו בלילה של חג המולד מתקיימת (שבת בבוקר בארץ הקודש, היכן שהאירועים מתקיימים בזמנים שונים בשונה מכל העולם עקב הסטאטוס קוו).
"תהלוכת הלוויה" של יום שישי הטוב בירושלים אינה רק התעוררות היסטורית, אלא גם התנסות חיה של אמונה אשר מאחדת את הנוצרים מהזרמים השונים ומתרבויות שונות בהרהור של הרז של הצלב, בהרהור אודות מי שנתן את חייו ואשר אנו מחכים לתחייתו.
פרנצ'סקו גוארלדי
