בתאריך ה-14 וה-15 באוגוסט, הכנסייה של ירושלים מתקבצת סביב מרים הבתולה המבורכת על מנת לחגוג באופן טקסי את העלייה השמיימה של מרים. הרגעים של תפילה, נערכו על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו אילפו, מציע למאמינים הזדמנות אינטנסיבית עבור אחדות ותקווה.
ביום שישי הלילה, אירוע החל בגן של גת שמנים ולאחר מכן התהלוכה התקדמה לעבר הבזיליקה של הסבל. לפני ריבוי אנשי דת ואנשים ונשים מקודשים שנכחו, האח אילפו התיז על הפסל של מרים הבתולה עלי כותרת לבנים שספוגים בנרד: מחווה נבואית לחידוש של התגובה של האהבה של הנוכחים לקריאתו של האל ובעבור הקדשת חייהם והבישור של הבשורה.
בדרשה שלו אודות לרגל ערב החג, האח אילפו הזכיר את המפגש והברכה של המלאך למרים: "האל עימך!". משפט זה מייצג את קריאתו של האל, קריאה שהבתולה קיבלה באמונה שנשארה כדוגמא לכנסייה כולה.
בבוקר של שבת, ה-15 באוגוסט, בבזיליקה של גת שמנים, נערכה סעודת אדון טקסית. בסיומה של ההוחדה, הפסל של גבירתנו נישא בתהלוכה בגן של הבזיליקה. סעודת האדון היתה לה משמעות מעמיקה יותר כפי שהאח מיאה קלוד לונדונגיסה ערך את נדריו הראשונים, ובכך באופן רשמי החל את מסעו במסדר הפרנציסקאני.
הקוסטוד הדגיש בדרשה שלו שהעלייה השמיימה ]של מרים] מזכירה למאמין שמקבלים את הקריאה של כל אדם משמעה לאפשר לאל להדריך אותנו בחיי היום יום עם אותה אמונה שעימה מרים ביטאה את ה-"כן" שלה.
בשעות אחר הצהריים, לאחר תפילת הערבית השנייה במערה של השליחים, האחים הפרנציסקנים הלכו לעבר הקבר של מרים. היה זה רגע של דבקות מעמיקה שחוזר פעם בשנה בלבד: לפי הסטאטוס קוו המווסת את המקומות הקדושים, הקבר של מרים כיום הינו תחת החסות של היוונים האורתודוכסים והקהילה הארמנית. הטקסיות של העלייה השמיימה הינה רק אירוע אחד ויחיד שבה המשפה הפרנציסקאנית יכולה לעבור את הסף של המקום הקדוש ולעורר, בשקט של התפילה, את המעבר לשמיים של אם ישוע המשיח, אם האלוהים.
Riccardo Curti
