ביום רביעי, ה-17 ביוני, סעודת האדון של כריזמה, נחוגה בבזיליקה של הייסורים שבהר הזיתים בגת שמנים, היכן שישוע התפלל, חווה את הרגעים הכואבים ביותר של הייסורים שלו ונעצר.
סעודת האדון של הכריזמה הינה התקבצות שנתית של הבישופים ושל כהני הדת והמאמינים ובירושלים גם כן, הפטריארך הךטויני חגג אותה כאות של אחדות עם הכנסייה כולה. בדרך זהה האירוע נערך בימי חמישי, באותו יום כמו הליטורגיה של קואינה דומיני, בכנסייה של כנסיית הקבר, הקתדרלה של ירושלים.
השנה, עקב הקונפליקט שהשפיע על ארץ הקודש בחודשים האחרונים והחלטה לאסור על התקבצות המונית, לא היה אפשרי לחגוג את האירוע הזה בתאריך הרגיל, והוחלט לדחות אותו לתאריך הנוכחי.
ברם, כפי שהקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה הזכיר, "היום אנו מוצאים את עצמנו חוגגים את סעודת האדון של הכריזמה שלה מקום מרכזי מבחינת לוח השנה ביום חמישי הקדוש, אולם היסטוריה דחתה אותו לרגע זה. אולם, ישנה אמת שאנו חייבים להכיר עם ענווה ופליאה: אין כל דחייה עבור משיחת האדון. אם כך, הכל בעיתו, בזמן מלא, הרגע שבו דבר האל מפסיק להיות זיכרון והופך לבשר חי ונושם. והיום, כאן, בעיר שהינה צומת דרכים של נביאים ותיאטרון של ייסורים ושל תחייה, דבר האל הופך שוב לבשר [ודם]".
האירוע נפתח עם כניסה טקסית של הפטריארך לבזיליקה של גת שמנים. בדרשה שלו, פיצהבלה הזכיר לכהני הדץ, שיחד עימו חידשו את הנדרים שלהם היום, ש"חידוש ההבטחות גם משמען להתבונן קדימה. משמעו לבקש מאיתנו: איזה סוג של כהן קהילה אנו רוצים להיות בעתיד? כהני דת שרוצים להסתתר מאחורי מבנים או כהני דת שמבלים בקרב האנשים? כהני דת שרק מדברים לקהילות נוצריות שקיימות, או שרוצים לצאת החוצה, בדומה לישוע המשיח, לחפש את אלו שאבדו? כהני דת שמתעלמים מפילוג או אלו שמאחים את מה שנקרע? המשיחה שאנו מקבלים אינה רק חלוקה, זה העת להתאחד. אין זה לסגור, אלא לפתוח. אין זה לשפוט, אלא להציל."
מייד לאחר הדרשה שלו, הרגע החשוב ביותר של הליטורגיה התרחש: הפטריארך בירך את השמנים עבור המשיחה ועבור החולים, ובירך ת הכריזמה הקדושה. האחרון, זהו שמן מועשר עם ריחות, שיחק תפקיד מרכזי בליטורגיה הקתולית: השימוש בו נעשה בסקרמנט של הטבילה, וידוי, טקס הקונפירמציה [קבלת רוח הקודש] ומסדרים קדושים, כולל גם בטקסים המוקדשים למזבחים חדשים ומקומות של עבודת האל.
רגע של סימביוזה והשפעתה היה של אינסופלציה: הקרדינל פיצהבלה, חזר על המחווה שנערכה על ידי כל בישוף במהלך סעודת האדון של הכריזמה. עירב את הבשמים לשמן ונשף עליו, יוצר צלב על ידי נשימתו שלוש פעמים. זהו טקס עתיק המעורר את ההעברה של רוח הקודש על ידי היורשים של השליחים על החומר שממנו מרגע זה, ייקדש את המנוצרים החדשים ואת כהני הדת החדשים של הקהילה.
האירוע נחוג על ידי מאה ואחד כהני דת מכל מחוז הבישופות, אנשי דת, גברים ונשים מירושלים, מספר מאמינים ואפילו מט עולי רגל שהחלו לבקר בארץ הקודש. המקהלה תחת ניצוחו של האח קוראדו סיקה הוסיפה אווירה של טקסיות לסעודת האדון ומילאה את הבזיליקה עם המנונים דתיים פוליפוניים המתאימים ספציפית לליטורגיה זו.
האירוע הסתיים עם כיבוד קל באווירה חמה בגן של המקום הקדוש, רגע של אחווה שחתמה את האחדות של הרוח בין המנהיגות של הכנסייה של ירושלים ובין כהני הדת שלה.
Riccardo Curti
