לאחר חגיגות טקסיות של חג הפסחא בירושלים, ב-10 באפריל – יום שני של חג הפסחא – הליטורגיה של היום עברה אל עמאוס אל קובייבה: כאן, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, בהנהגת הקוסטוד של ארץ הקדוש, האח פרנצ'סקופאטון, נזכרו באפיזודה מספר הבשורה הידועה כ"השליחים של עמאוס".
המסורת מזהה אותם כקליאופס ושמעון, שני שליחים שהלכו לכפר שנקרא עמאוס: עצובים ומאוכזבים מהאירועים של הצליבה ושל מותו של האדון, בדרכם הם פגשו את ישוע, אולם כשלו בלהכיר אותו. הוא הסביר להם את כתבי הקודש ולאחר מכן הם זיהו אותו כשבצע את הלחם. היום, מספר גדול של מאמינים ואנשי קהילה מכנסיית סאן סלבטורה של ירושלים וממקומות סמוכים הלכו אחר צעדיהם והגיעו על מנת להרהר אודות הטקסט מספר הבשורה היכן שהוא מונצח.
המקום הקדוש הפרנציסקאני של הבזיליקה של ההתגלות של ישוע המשיח האדון כיום ממוקם בכפר אל-קובייבה. ישנם למעשה לפחו שלוש מקומות שטוענים להיות המקום המדויק של כבפר זה. אל קובייבה הינו האתר האחרון יחסית שזוהה בתור "עמאוס", וזאת בהלימה לנקודות הציון שניתנות על ידי ספר הבשורה לפי לוקאס (כ"ד, 13-35), המציין במפורש את השם והמרחק מירושלים (60 סטדיה, יחידת מידה לאורך עבור הרומאים, שהינה כ-11 ק"מ). במאה ה-14, הפרנציסקאנים התיישבו כאן זכו לעידוד ממסורת עיקשת וממצב טופוגרפי של הכפר, הממוקם על הדרך שהובילה לירושלים.
היום יום החג כללו שני חלקים: האירוע של ההוחדה בבוקר ותפילת הערבית והאדורציה [השתחוויה] אחרי ארוחת הצהריים.
האב הקוסטוד, האח פרנצ'סקופאטון, ערך את סעודת האדון, כשהדרשה ניתנה על ידי האח אמג'דסאמארה, כהן הדת של הקהילה של סאן סלבטורה, שבירושלים. בסופו של האירוע, בהתאם למסורת, פרוסות לחם קטנותזכו לקבל ברכה ולאחר מכן חולקו לכל הנוכחים, שהינו מעין סימן המתייחס לטקסט של ספר הבשורה ומזכיר את הנוכחות של ישוע.
"היום אנו כאן בעמאוס על מנת לבקש מישוע האדון את החסד להיות מסוגלים להאזין לכתב הקודש ולזהות את ישוע האדון שהולך עימנו, כשייתכן וזה הדבר הקשה ביותר, הדגיש האח פרנצ'סקופאטון בסופו של האירוע. משום שגם אנו, ממש בדומה לשליחים של עמאוס, לרוב חושבים שהוא רחוק או מת. אולם למעשה כשאנו יכולים להאזין באופן אוטנטי למילים שלו, אזי אנו מזהים שהוא לצידנו, מסייע לנו להבין גם את המשמעות של דברים מסוימים שקורים לנו ולהפוך את המקראות של חג הפסחא לחיינו".
האח הפרנציסקאני ארטורוואסטורו, האח הממונה האחראי של הקהילה הפרנציסקאנית באל-קובייבה, רצה לברך בחום את כל הנוכחים, מזכיר להם כיצד עמאוס הינו מקום מיוחד, היכן שקליאופס ושמעון חוו את האל שהוא באמת קרוב ואמיתי. האח ואטורו גם רצה להודות לאחיות המיסיונריות של הבישור, המטפלות ומקבלות את פני המאמינים הרבים ואת החברים המוסלמים של הקהילה, שעימם הפרנציסקאנים חיים יחד בידידות ובכבוד הדדי.
הקוסטוד של ארץ הקודש לאחר נפגש להחלפת ברכות עם ראש הכפר של עמאוס ועם נציגי רשויות אזרחיות מקומיות אחרות, כמו כן עם ראשי המשטרה של המשטרה של הרשות הפלסטינית. כרגיל, ביום השני של חג הפסחא בעמאוס, האחים הפרנציסקאנים חלקו את ארוחת הצהריים עם המאמינים בחדרים של הקהילה.
לבסוף, האירוע של שירה בתפילת הערבית בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הביא את היום של החגיגה הזה, שהתקיים במקום שבו האווירה היתה של שמחה ואחווה, אל סופו.
