המנזר של פרנסיס הקדוש של חדר הסעודה האחרונה

המנזר של פרנסיס הקדוש של חדר הסעודה האחרונה  ממוקם  בסמוך לחדר הסעודה האחרונה, היכן שהמסורת ממקמת את הסעודה האחרונה ואת חג השבועות [פנטה קוסט בלעז]. הקוסטודיה של ארץ הקודש בנתה את המטה הראשי שלה ממש בחדר הסעודה האחרונה, כשנוסד בשנת 1333. כיום התואר של הקוסטוד של ארץ הקודש הינו עדיין "האח הממונה האחראי של הר ציון ושל כנסית הקבר", וזאת תודות לחשיבות הרבה של שני מקומות אלו.

האחים של המסדר הפרנציסקאני חיו במנזר של חדר הסעודה האחרונה מהמאה ה-14 ועד המאה ה-16, וזאת לאחר שגורשו משם על ידי העותומאנים. הם חזרו להר ציון בשנת 1936, לבתים שנרכשו על ידי פלסטינים שופצו והותאמו לצרכי האחווה הפרנציסקאנית. אלו הם הגרעינים המקוריים של מה שמוכר כיום כמנזר של פרנסיס הקדוש של הסעודה האחרונה, ובשם חיבה מכונה "חדר הסעודה האחרונה הקטן" .

חדר הסעודה האחרונה זוהה כמקום של הסעודה האחרונה החל מאז המאות הראשונות של הנצרות.  היה זה גם המיקום של כנסיית השליחים המוקדמת.
במחצית השנייה של המאה הרביעית, הנוצרים הסבו את הכנסייה הקטנה לבזיליקה גדולה שאותה כינו "ציון הקדושה" ו"אם כל הכנסיות", וזאת תודות למקור של השליחים. הכנסייה של ציון הקדושה סבלה מספר פעמים הרס ושיקום; לאחר מכן נבנתה מהיסודות בתקופה הצלבנית (המאה ה-12) ושמה שונה ל"מרים הקדושה שעל הר ציון".
לאחר הריסתה בשנת 1219 בהוראתו של הסולטאן, מחדר הסעודה (של ימי הביניים) נותרה רק הקפלה עם ההנצחה של קבר דוד, הממוקם מתחת.

בשנת 1333 הפרנציסקאנים יכלו לרכוש את המקום, כמתנה משליטי נפולי, רוברטו מ-אנז'ו ומסנסיה מ-מאירוקה, ואשר הפך למושבה הראשון של הקוסטודיה של ארץ הקודש. בין שאר הקשיים, המנזר לא היה מאויש עד שנת 1552, לאחר שהאחים הפרנציסקאנים גורשו על ידי העותומאנים, אשר הסבו את חדר הסעודה האחרונה למסגד. מאותו רגע ואילך, לא היה אפשרי לערוך את סעודת האדון בחדר הסעודה האחרונה, אולם הותר לפרנציסקאנים ללכת לשם ולהתכנס רשמית שם בתפילה ביום השבועות [פנטה קוסט]. יתרה על כך, פחות מעשור שנים, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ציינו את חדר הסעודה האחרונה כתחנה שבה עוצרים ביום חמישי הקדוש כחלק מעלייה לרגל, והיכן הם מבצעים את טקס רחיצת הרגליים. 

לאחר הגירוש מחדר הסעודה האחרונה
לאחר גירושם מחדר הסעודה האחרונה, האחים הפרנציסקאנים היו בתחילה האורחים של הארמנים. בינתיים, הם רכשו את המנזר של סאן סלבטורה (היכן שהמטה שלהם עדיין ממוקם), ואשר ממוקם בעיר העתיקה, רק צעדים מספר מכנסיית הקבר. בשנת 1559 הם בנו את כנסיית סאן סלבטורה בקומה הראשונה, לזכר של חדר הסעודה האחרונה, ואשר מכונה "החדר בקומה למעלה". החל משנת 1561, האפיפיור  פיוס הרביעי העניק לסאן סלבטורה את אותם כתבי המחילה שניתנו בחדר הסעודה האחרונה, אשר האפיפיור ליאו ה-13 אשרר 324 שנה אחר כך.  הכנסייה הקטנה הזאת תהיה לעדה של הלידה מחדש של החיים הקתוליים בעיר העתיקה, באופן מאורגן, והפכה למושבה של הקהילה הקתולית הראשונה בירושלים.

אולם על מנת לשמור על נוכחות בהר ציון, בשנת 1936 הפרנציסקאנים החליטו לחית בבית סמוך לחדר הסעודה האחרונה, שנרכש של ידי פלסטינים, ואשר הפך לכנסייה של פרנסיס הקדוש של חדר הסעודה האחרונה (מכונה החדר הקטן של הסעודה האחרונה). הקפלה לאחר מכן נבנתה  על מנת להנציח את ההוחדה [אוכריסטיה]. ב-12 באוקטובר 2014, השיפוץ של המנזר של פרנסיס הקדוש בחדר הסעודה האחרונה הסתיים והמקום נפתח לאחר יצירת קפלה המוקדשת לרוח הקודש וכלל גן קטן עבור עולי הרגל.

הסעודה האחרונה
מחברי האוונגליונים לרוע המזל לא השאירו ציוני מקום מדויקים אודות הבית  היכן שהאירועים של אותו ערב התרחשו, יתכן משום שהיה זה מקום שהיה ידוע היטב בימיה המוקדמים של הכנסייה. מהטון של הבטחון של שאלתו של ישוע, אנו גם כן יכולים להסיק בבטחה כי היה זה "חדר גדול בקומה העליונה" וכי שם, כאורחים של משפחה עשירה כפי שנראה, ישוע חגג את הסעודה האחרונה יחד עם השליחים שלו.

בראשון לחג המצות, ביום שנהגו לזבח את קרבן הפסח, שאלו אותו תלמידיו: "לאן אתה רוצה שנלך ונכין לך לאכל את הפסח?". הוא שלח שניים מתלמידיו באמרו להם: "לכו העירה ויפגש אתכם איש נושא כד מים. לכו אחריו ובמקום אשר יכנס אליו אמרו לבעל הבית "כה אמר רבנו: איפה חדרי אשר אכל בו את הפסח עם תלמידי,? אותו איש יראה לכם עליה גדולה מצעת ומסודרת; שם תכינו לנו".
יצאו תלמידיו ובאו העירה. הם מצאו הכל כפי שאמר להם והכינו את הפסח. בערב בא ישוע עם השנים-עשר. וכאשר הסבו ואכלו אמר ישוע: "אמן אומר אני לכם, אחד מכם יסגירנו – אחד שאוכל אתי.". הם החלו להתעצב ושאלוהו איש איש: "זה אני". אמר להם:אחד מן השנים עשר, הטובל אתי בקערה. בן האדם אמנם הולך ככתוב עליו, אך אבוי לאיש שיסגיר את בן האדם. טוב לו אלולא נולד האיש ההוא."
כאשר אכלו לקח ישוע את הלחם, ברך ובצע ונתן להם באמרו: "קחו, זה גופי". לקח את הכוס, ברך ונתן להם וכלם שתו ממנה. אמר להם: "זה דמי, דם הברית הנשפך בעד רבים. אמן אומר אני לכם, לא אשתה עוד מפרי הגפן עד אותו היום אשר אשתהו חדש במלכות האלוהים." לאי\חר ששרו את ההלל יצאו להר הזיתים"
ספר הבשורה לפי מרקוס, י"ד: 12-26
רחיצת הרגליים
בספר הבשורה לפי יוחנן, לא מתוארת ארוחת הפסח האחרונה של ישוע; היא ניתנה.  אולם, יוחנן מדווח על האפיזודה של רחיצת הרגליים על מנת להפוך אותה לאירוע מרכזי של עזיבתו של ישוע [את העולם הזה],  אשר שופך אור על כל קיומו ומציע לתלמידים שנקהלים לארוחה, אתמול והיום, דוגמא יוצאת דופן:

וְלִפְנֵי חַג הַפֶּסַח כְּשֶׁיָּדַע יֵשׁוּעַ כִּי בָאָה שַׁעְתּוֹ לַעֲבֹר מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל־אָבִיו כַּאֲשֶׁר אָהַב אֶת בְּחִירָיו אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כֵּן אֲהֵבָם עַד־הַקֵּץ׃
2 וַיְהִי בִּסְעוּדַת הָעֶרֶב וְהַשָּׂטָן נָתַן בְּלֵב יְהוּדָה בֶן־שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת לְמָסְרוֹ׃
3 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ כִּי נָתַן אָבִיו אֶת־הַכֹּל בְּיָדוֹ וְכִי מֵאֵת אֱלֹהִים בָּא וְאֶל־אֱלֹהִים יָשׁוּב׃
4 וַיָּקָם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּפְשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וַיִּקַּח מִטְפַּחַת וַיְּחְגְּרֶהָ׃
5 וְאַחַר יָצַק מַיִם בַּכִּיּוֹר וַיָּחֶל לִרְחֹץ אֶת־רַגְלֵי תַלְמִידָיו וּלְנַגֵּב בַּמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר־הוּא חָגוּר בָּהּ׃
6 וַיִּגַּשׁ אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְהוּא אָמַר אֵלָיו אֲדֹנִי הַאַתָּה תִּרְחַץ אֶת־רַגְלָי׃
7 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אֵינְךָ יֹדֵעַ כָּעֵת וְאַחֲרֵי־כֵן תֵּדָע׃
8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס לֹא־תִרְחַץ אֶת־רַגְלַי לְעוֹלַם וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ אִם־לֹא אֶרְחַץ אֹתְךָ אֵין לְךָ חֵלֶק עִמִּי׃
9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אֲדֹנִי לֹא אֶת־רַגְלַי לְבָד כִּי גַּם אֶת־יָדַי וְאֶת־רֹאשִׁי׃
10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ הַמְרֻחָץ אֵין־לוֹ לִרְחֹץ עוֹד כִּי אִם־אֶת־רַגְלָיו כִּי כֻלּוֹ טָהוֹר הוּא וְאַתֶּם טְהוֹרִים אַךְ לֹא כֻלְּכֶם׃
11 כִּי יָדַע מִי יִמְסְרֵיהוּ עַל־כֵּן אָמַר לֹא כֻלְּכֶם טְהוֹרִים׃
12 וַיְהִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־רָחַץ אֶת רַגְלֵיהֶם וַיִּלְבַּשׁ אֶת־בְּגָדָיו וַיָּשָׁב לְהָסֵב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם׃
13 אַתֶּם קֹרְאִים־לִי מוֹרֶה וְאָדוֹן וְהֵיטַבְתֶּם אֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם כִּי־אֲנִי הוּא׃
14 לָכֵן אִם־אֲנִי הַמּוֹרֶה וְהָאָדוֹן רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלֵיכֶם גַּם־אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ אִישׁ אֶת־רַגְלֵי אָחִיו׃
15 כִּי מוֹפֵת נָתַתִּי לָכֶם לְמַעַן תַּעֲשׁוֹּ גַם־אַתֶּם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם׃
16 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֵין הָעֶבֶד גָּדוֹל מֵאֲדֹנָיו וְאֵין הַשָּׁלִיחַ גָּדוֹל מִשֹּׁלְחוֹ׃
17 אִם־יְדַעְתֶּם זֹאת אַשְׁרֵיכֶם בַּעֲשֹׁוֹתְכֶם כֵּן׃
18 לֹא עַל־כֻּלְּכֶם דִּבַּרְתִּי יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת־אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהֶם אַךְ לְמַעַן יִמָּלֵא הַכָּתוּב אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב׃
19 מֵעַתָּה אֲנִי אֹמֵר לָכֶם בְּטֶרֶם הֱיוֹתָהּ לְמַעַן תָּבֹא וְהֶאֱמַנְתֶּם כִּי אֲנִי הוּא׃

ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ג, 1-19

לאחר התחייה
לאחר אירועים של חג הפסחא, כאשר השליחים התכנסו "בערב של היום הראשון של השבוע" ישוע שוב  פגש בהם כשהראה את עצמו עם כל עוצמת התחייה (ספר הבשורה לפי יוחנן, כ:19-23).
ו"שמונה ימים לאחר מכן השליחים היו בבית שוב, ותומאס היה עמם גם" (ספר הבשורה לפי יוחנן, כ:26). היכן, אם לא באותו חדר למעלה היכן שהם התכנסו שם לפני הייסורים? כך גם לוקאס  במעשי השליחים מדבר על "החדר למעלה" כאילו היה זה ברור באיזה מדובר. שם היתה הקהילה המקורית ושם היה מושבה הקבוע לאחר העלייה השמיימה של ישוע (מעשי השליחים א:12-14).
חג השבועות [פנטה קוסט]

וּבְיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבֻעוֹת נֶאֶסְפוּ כֻלָּם לֵב אֶחָד׃
2 וַיְהִי קוֹל רַעַשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם כְּקוֹל רוּחַ סְעָרָה וַיְמַלֵּא אֶת־כָּל־הַבַּיִת אֲשֶׁר הֵם ישְׁבִים בּוֹ׃
3 וַתֵּרָאֶינָה אֲלֵיהֶם לְשֹׁנוֹת מִתְפָּרְדוֹת בְּמַרְאֵה אֵשׁ וַתָּנוּחַ אַחַת אַחַת עַל כָּל־אֶחָד מֵהֶם׃
4 וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נְתָנָם הָרוּחַ לְסַפֵּר׃
5 וּבִירוּשָׁלַיִם שָׁכְנוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִבֵּין כָּל־גּוֹי אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם׃
6 וַיְהִי בִּהְיוֹת קוֹל הָרַעַשׁ הַהוּא וַיִּקָּבְצוּ עַם־רָב וַיִּהְיוּ נְבֻכִים כִּי כָל־אִישׁ שֹׁמֵעַ אֹתָם מְדַבְּרִים כִּשְׂפַת אַרְצוֹ׃
7 וַיִּשְׁתּוֹמֲמוּ וַיִּתְמְהוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הִנֵּה הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא כֻלָּם בְּנֵי הַגָּלִיל הֵמָּה׃
8 וְאֵיךְ שֹׁמְעִים אֲנַחְנוּ אֹתָם אִישׁ כִּשְׂפַת־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ׃
9 פַּרְתִּיִּים וּמָדִים וְעֵילָמִים וְישְׁבֵי אֲרַם נַהֲרָיִם יְהוּדָה וְקַפּוֹדְקִיָּה פָּנְטוֹס וְאַסְיָא׃
10 פְּרוּגְיָא וּפַמְפּוּלְיָא מִצְרַיִם וְחֶבֶל לוּב אֲשֶׁר עַל־יַד קוּרִינִי וְהַבָּאִים מֵרוֹמִי יְהוּדִים וְגֵרִים׃
11 כְּרֵתִים וְעַרְבִים הִנֵּה אֲנַחְנוּ שֹׁמְעִים אֹתָם מְסַפְּרִים בִּלְשֹׁנוֹתֵינוּ גְּדֻלּוֹת הָאֱלֹהִים׃

מעשי השליחים, ב:1-11
 

המנזר של פרנסיס הקדוש של חדר הסעודה האחרונה שבהר ציון  הוחזר לאחים לאחר התאמה של הקומפלקס של בתים ערבים בסביבות 1936 על ידי האח הפרנציסקאני חיימה לול, במטרה להציע לעולי רגל את האפשרות לערוך את הרזים של חדר הסעודה האחרונה במקום הקרוב למקום הקודש. כשזרם עולי הרגל גבר, נדרשה הרחבה של המקום. ליעד זה, הקוסטודיה של ארץ הקודש החליטה להרחיב את הקפלה התחתונה ולהעניק מרחב לגן, יחד עם שיתוף הפעולה של האמן מיקלה קנצונרי והאמנית/ארכיטקטית רוזלה ליאונה.

הגן
ארכיטקטורה מנזרית כמעט תמיד מלווה בגן סגור ואכסדרה עבור המשך תפילה טבעי במרחב הפתוח המיועד לגידולים רפואיים. הגן קשור למנזר של פרנסיס הקדוש, ומצד שני, התאים את עצמו לצרכים החדשים של המבקרים, משפר את קבלת הפנים של עולי הרגל ואינו מציג עצמו כמתחם סגור קלאסי (קלויסטר, בלעז]. השכבה החדשה מאופיינת בקונוטציה פיסולית חזקה באבן ירושלמית לבנה והופך לסוג של מבוך. עולי הרגל יכולים לכן להמשיך בשביל מסומן שמתחיל עם שער הכניסה  אל חצר הכנסייה הקטנה שבה ישנו פתח של קפלה קטנה נמוכה יותר המוקדשת לרוח הקודש. 

בגן, שעשוי כולו מאבן לבנה,ממש כמו העיר של ירושלים, נטועים מספר עצים: עץ חרוב, עץ ארז עצום, עץ תמר  ודפנה, פירות הדר, עצי אלבייציה, עצי יהודה (משום  שהכל מתחיל עם הבגידה) ועצי שקד, סמל לחריצות, היכן שקולם של 
מים זורמים באקווריום דגים נשמע.

הקפלה התחתונה
מיקלה קנצונרי תכנן מחדש את המרחב הפנימי של הקפלה התחתונה, כשמושג משני מרווחים דמוי צלב, בהתאם לתוכנית מוארת וליטורגית. הכניסה של האור הינה מודולרית על ידי ויטראז' / פסל של האפסיס, המכוון לעבר חדר הסעודה האחרונה. יתרת שבעת הויטראז’ים (נוצרו בסטודיו בפלרמו, מזכוכית מלאה שנשפו בה, זכוכית אקרילית ופיגמנטים) עוקבת אחר נושאים תיאולוגיים שנבחרו על ידי האח הפרנציסקאני אנריקה ברמחו, האח האחראי השל המנזר, יחד עם האמן: רחיצת הרגליים, ההתגלות בפני השליחים, השליחים על מרים, חג השבועות, הנאום של פיטר, הטבילה (הגישה העיקרית לקפלה מהגן), ההוחדה (גישה פנימית מהמנזר).

בעבור אזורים ליטורגיים, המזבח, הדוכן והמושבים, האבנים נבחרו ממחצבות מקומיות, ולאחר מכן עובדו במעבדות מגוונות בבית לחם.
העבודות שלו כוללות גם את הצלוב עשוי שרף וזכוכית שנשפו בה עם צבעים של המסורת הפרנציסקאנית, הדלת של הסקריסטיה עשויה  מעץ ברוש, השולחן של חדר הסעודה האחרונה, מחולק ל-12 פנלים המסומנים על ידי תריסר ציפורניים עשויות מזכוכית. הרחבים החדשים של "חדר הסעודה הקטן" נחנכו ב-12 באוקטובר 2014.
 

המנזר של פרנסיס הקדוש של חדר הסעודה האחרונה
ת.ד 14039
91140 הר ציון – ירושלים

טלפון. 02 / 671.35.97
 פקס 02 / 671.09.81

לוח זמנים – פרנסיס קדוש של חדר הסעודה האחרונה
תקופת הקיץ (אפריל-ספטמבר)

08:00 - 12:00    / 14:30-17:00
תקופת החורף (אוקטובר-מרץ)
Winter Schedule (October-March)
08:00 - 12:00    / 14:30-17:00

לוח זמנים – חדר הסעודה האחרונה
קיץ/חורף

08:00-18:00