ביום חמישי, ה-14 באפריל 2022, מונסימיור פיירבטיסטה פיצהבלה, פתח את הליטורגיות הטקסיות של הטרידום של פסחא עם האירוע של סעודת האדון בחדר הסעודה האחרונה שנערכה בבזיליקה של כנסיית הקבר.
עקב חוקים ייחודיים של הסטאטוס קוו, אשר מווסת את הזמנים ואת המקצבים של החיים הליטורגיים בבזיליקות העיקריות של ארץ הקודש, סעודת האדון בחדר האדון כאן הוקדמה לשעות הבוקר.
בערב כשישוע המשיח נבגד בחדר הסעודה האחרונה, כשערך את חג הפסח, כשציפה לצלבו ולתחייה שלו ולנתינה של עצמו, זהו הייסוד של ההוחדה [אוכריסטיה] שהינה התפילה הגדולה של ישוע ושל הכנסייה. "עשו שאת לזכרי": ציות לצו של ישוע, באמצעו תפקיד הכהונה, הופך את כל מי שניזון מגופו אשר נתן ומדמו אשר נשפך לקחת חלק בחג הפסחא, בכל מקום ובכל זמן.
סעודת האדון, שנחוגה בבזיליקה של כנסיית הקבר, היכן שממוקמת הגולגולתא והן הקבר הריק, הופכים את האחדות של רז הפסחא ואת מערכת היחסים בין השולחן של האדון ובין הקורבן של ישוע על הצלב לזוהר וברור יותר באופן מיידי.
הריטואל של רחיצת הרגליים הפך זאת שוב לוויזואלי, את תחושת ההוחדה המעמיקה ושל הקורבן שהציע ישוע, השה שעולה למזבח של הצלב: האהבה הרדיקלית שלו, עד קץ הימים, עבור האנשים שלו.
מי שניזון מההוחדה יכול רק לחיות על אותה אהבה, הופך את החיים שלו למתנה מוחלטת בשירות של האחים שלהם.
בדרשה תוססת ואינטנסיבית, הפטריארך התייחס לכך שהכנסייה שבירושלים צריכה ללכת מעבר מלהתבונן, בשעה שהיא ממלאת את חובתה ומפוכחת, בדרמות שעדיין משפיעות על כולם ועל חיי החברה. "במצב זה, חג הפסחא של ישוע מגיע אלינו, הנתינה שלו מביאה אותנו יחד". הבישוף העריך בנחרצות כי "לנוכח הדמעות שלנו, בלב של המתחמים שלנו, של הדלתות החסומות, ישוע עושה את דרכו לא עם קסם של פתרונות קלים או עם שיפוט פשטני וללא תחושת בוז, אלא עם אמון באב שהוא גדול יותר מאשר פחד ועם אהבה לאחים שלו שהיא גדולה יותר מהמתחמים שלנו."
הפטריארך הלטיני הדגיש כיצד ישוע נתן את עצמו במלואו בהוחדה ולידי אויביו, אמר והמשיך: "הוא אינו בורח מהחלטה של כיפאס, הוא אינו מתגרה בהחלטה של פילטוס, הוא אינו מאיים על המענים שלו וכל זה לא משום פציפיזם קונבנציונאלי או מפסיביות של אי אלימות, אלא על מנת להעניק תגובה אמיתית וחדשה: תגובה של אמון באל ובאהבה עבור כולם".
לאחר מכן הוא הרחיב את ההזמנה החזקה שלו: "אזי, אפשרו לי, כבישוף שלכם, להפנות מילה לכנסייה שהופקדה בידי מאת ישוע האדון ושהיום חי באירוע שהינו אפיפניה [התגלות] אותנטית ביותר. המילה שאני רוצה לומר הינה לכל אחד, לפני ואחרי לגיטימיות של הפקיד והבחנות של כריזמה שרוח הקודש מעוררת בנו "הבה נשוב אל הקהילה".
באותה סעודת האדון, הפטריארך גם כן הקדיש את השמן הקדוש ואת השמנים הקדושים שבמהלך השנה ייעשה בהם שימוש בסקרמנטים של הישועה והוא קיבל את חידוש הנדרים של כהני דת רבים שנכחו.
הליטורגיה הגיעה אל סופה עם תהלוכה שבה החזירו את הסקרמנט הקדוש ביותר: סיבוב שלוש פעמים סביב ה-אדיקול (הפעם השלישית כללה גם את אבן המשיחה, כשעוברים לפני הגולגולתא) לפני שנכנסים לקבר הריק, היכן שהסקרמנט הקדוש ביותר הונח במשכן, הונח על קברו של ישוע האדון. ההוחדה הינה הנוכחות האמיתית, החיה והנצחית של האדון, שנצלב כאן וקם לתחייה עבור הישועה של האנשים.
בחשאיות ובשקט של הקבר, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה ומספר מאמינים הבטיחו בשם הכנסייה כולה, את ההערצה של הסקרמנט הקדוש ביותר כל היום וכל הלילה, לשמור על ערנות עם ישוע
ממש כמו בתקופה ובמקום של גת שמנים.
מונסיניור וינצנזו פרוני
