"היום התפילות שלנו רוצות להיות כמו של אחד מהשליחים, עדים בהר הקדוש הזה, בהר הזיתים של העלייה השמיימה של ישוע המשיח האדון ובנחל קדרון זה של המעבר של מרים הבתולה המבורכת בגוף ובנפש לחיים של בריאה חדשה." כך ליל השימורים של יום החג של העלייה השמיימה נפתח בירושלים, ואשר החיו אותו הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. ליל השימורים בגן של גת שמנים ב-14 באוגוסט הנציח את ה"שינה" [דורמיטיו] או "המעבר" של מרים הבתולה המבורכת, כלומר – העת שבו נפטרה בהבט ארצי, אפילו שהמקום האמיתי של "המעבר" של מרים הבתולה המבורכת הינו הר ציון היכן שהמקום הקדוש של "דורמיטיו מריה" ממוקם.
"מרים עצמה את עיניה ומתה בהקשר שהינו אנושי ואלוהי בו בעת, הקשר מוכר, מלא שלווה, יפה ומנחם; בהקשר לאמונה שאפילו ניתן לנצח את הפחד מהמוות", אמר הקוסטוד בדרשה שלו. באופן זה למוות ישנו כבוד רב וישנה משמעות נוצרית של המוות. זהו כבוד אשר כיום לא תמיד חווים אותו, ואשר בתקופת המגפה אבד וחובה להשיבו באם אנו רוצים לאושש את הערך האנושי של האקט האחרון הזה של החיים, כלומר – המוות. (...) האירוע של המעבר של מרים הבתולה המבורכת מסייע לנו לגלות מחדש את הערך ואת הכבוד של המוות שלנו באופן אנושי ונוצרי, כילדי האל, אשר מאמינים בבנה של מרים." פסל של מרים הבתולה הישנה לאחר נלקח בתהלוכה עם נרות לבזיליקה של הייסורים בגת שמנים.
באותה כנסייה בבוקר של יום החג של העלייה השמיימה, האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערך את סעודת האדון הטקסית, בנוכחות האחים הפרנציסקאנים של האחווה וקומץ מאמינים. "במרכז של האירוע של היום יש את הנס שהאל ביצע בנשמה ובגופה של מרים", אמר האח פאטון בדרשה שלו. "הרז שאנו חוגגים הינו העלייה השמיימה של מרים בגוף ובנפש, לא רק את כניסת נשמתה לגן עדן". לאחר מכן סקר בקצרה הקוסטוד את הסיפור של יום חג זה: החל בירושלים כשכבר במאה ה-2, הסיפור של השינה של מרים או המעבר נכתב במאה ה-6 הטקסיות החלה בירושלים והתפשטה לאחר מכן ממזרח למערב עם האפיפיור סרג'יוס (אפיפיור ממוצא סורי מהמאה ה-7). היה זה האפיפיור פיוס ה-12 בשנת 1950 שהכריז על הדוגמה של העלייה השמיימה של הגוף והנפש של מרים.
"מרים באמת ובתמים הינה עבורנו סימן של תקווה ושל נחמה", אמר האח פאטון, "היא מראה לנו שאם אנו הולכים אחרי ישוע עלי אדמות, אנו גם נלך אחריו בשמיים, אם נדע לקבל אותו בחיים האלה שלנו, הוא יקבל אותנו בחיים שלאחר מכן, לא כנשמות עם מום בגופינו, אלא כאנשים שלוקחים חלק באופן מלא בחיי האל." הפסל של מרים הבתולה נלקח בתהלוכה בגן שת גת שמנים עם שירה של רסיטל של "לאוריטן".
בשעות אחרי הצהריים ב-15 באוגוסט, הפרנציסקאנים הובילו את תפילת הערבית במערה של הגן של גת שמנים ולאחר מכן נכנסו לקברה של מרים בתהלוכה, כשקיבלו את פניהם נציגים של הקהילה היוונית אורתודוכסית והארמנית. זו הפעם היחידה בשנה שבה מתאפשר לפרנציסקאנים באופן רשמי להיכנס למקום זה בהתאם לסטאטוס קוו. עם שירה לבתולה, הנוכחים כרעו ברך האחד אחרי השני לפני אימו של ישוע המשיח. הקוסטוד סיים ואמר: "בתקופה כמו זו שלנו שבה אנו חיים בה, מוכים על בסיס יומי על מלתעות המוות, הבה ונאחז בחבל שמרים שלשלה לתומאס ומאפשר לנו להתבונן לקברה הריק על מנת להיות בטוחים שישוע התגבר על המוות לא רק בשביל עצמו. לא רק בשביל אימו, אלא עבור כל אחד ואחד מאיתנו"
ביאטריס גוארארה
