ירושלים: אירוע לזכרו של המעבר ["תרגום"] של גופו של דומיניק הקדוש

 האירוע של ההנצחה של התרגום של גופו של דומיניק דה גוזמן הקדוש, נערכה סעודת האדון בירושלים ביום שני ה-24 במאי בכנסיית סטפן הקדוש, מקום מושבו של המוסד של בית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה ושל המנזר הדומניקני.

 

אירוע זה מתוארך ל-24 במאי בשנת 1233, כשב-בולוניה, לאחר מותו וקבורתו של הקדוש בכנסייה של סאן ניקולו, הגוף הועבר/תורגם למקום הולם יותר, על מנת לאפשר לרבים מהמאמינים שבאו  לשם להתפלל אליו. גופתו לאחר מכן עברה ממקום למקום ("תרגום") עקב צרכים פרקטיים ואחרים על מנת לענות על תקופות היסטוריות – כמו למשל, ב-23 באוגוסט 1946, לאחר העברתה בשנת 19453 במהלך מלחמת העולם השנייה. שרידיו נכון לעכשיו נמצאים בכנסיית סאן דומניקו ב-בולוניה, בתיבת של דומיניק הקדוש, מונומנט קבורה שנוצר על ידי הפסל והארכיטקט האיטלקי ניקולה פיסאנו.

 

לאחר חזרה למסורת שנקטעה על ידי המגיפה [של הקורונה], השנה שוב פרנציסקאני ערך את סעודת האדון בצרפת: סגן הקוסטוד, האח דוברויר ג'סטל. לפי המסורת הזו, שנמשכת שנים רבות, עורך הטקס הוא פרנציסקאני, בשעה שעורך אותה דומניקני ביום של פרנסיס הקדוש. אקט זה מראה את האחדות ואת המכנה המשותף בין המסדר שמוצא את השראתי מפרנסיס הקדוש ולזה שנוסג על ידי דומיניק הקדוש.

 

באירוע, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, אמר את הדרשה. במהלך הדרשה, הקוסטוד של ארץ הקוד הזכיר את 800 השנה למותו של הקדוש שהדומניקנים מתכוננים לחגוג בשנה זו. לאחר מכן הוא התחיל בנקודת המוצא של הסיפור של מותו של דומיניק הקדוש ואת "טבולה דלה מסקרלה", הציור המלווה את חגיגות 800 השנה. "כפי שנפוץ במקרה של קדושים, המוות מאיר את החיים", העיר הקוסטוד." "התחזית של חג הפסחא מאיר ביעילות את כל הקיום שלנו. מי שחי  חיים נוצריים בדומה לעולי רגל ובדומה לזר אינם מפחדים לחיות בהקדשת חייהם לאל ולאחים שלהם והם גם לא מפחדים  למות כשמגיע זמנם." כשחוזרים לכתובים של ג'ורדן המבורך מ-סקסון (הביוגרף של דומיניק הקדוש) הודגשו מספר מאפיינים של הקדוש כגון מי שלא פחד מהמוות ומלמות (עמוד 67 בביוגרפיה), היכולת שלו לתמוך באחיו, להעלות אותם בלהט ובקדושה –"כלומר, לזכור שמגיעים ליד במלכות השמיים תלוי בכיצד אתה הולך עלי אדמות, ובאנושיות שלו, שגם מבטאת את החולשה כאדם, שבה הכיר הקדוש (עמוד 68 בביוגרפיה).

 

לסיום, הקוסטוד רצה להעלות את האחים הדומי נקנים שלו, בתקווה שהם יוכלו לשמור על הרוח של הדומניקנים ועל הכריזמה חיה ותוססת. "השאירו את הכריזמה של הקדוש חיה ותוססת, אותו קדוש שייסד את המסדר, הכריזמה שמזמינה את הנשים ואת הגברים בכל תקופה לחיות בשמחה וללא פחד לפגוש את האדון, משום שמפגש זה אינו מתקיים בבית משפט של שפוט אכזר וחסר רחמים, אלא במשתנה של חתונה".

 

ג'ובאי מלספינה