ספרי הבשורה החיצוניים מהמאה ה-3 וה-4 לספירה מספרים כי גופתה של מרים, אם האלוהים, נקברה בגן בגת שמנים, לרגלי הר הזיתים בירושלים. לפי המסורת, האירועים לרגל יום החג של העלייה השמיימה של מרים החלו ב-14 באוגוסט בגן הנמצא ממול לכניסה של הבזיליקה של גת שמנים. קריאה של טקסטים מספר הבשורה ודיווח של ספרים חיצוניים, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הנציחו את חייה של מרים הבתולה המבורכת עד מותה, עד מותה הארצי, אפילו שהמקום האקטואלי היכן שרגע זה הונצח הינו המקום של "דורמיטיו מריה" שבהר ציון. הליטורגיה נערכת על ידי האח הדוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, בנוכחות של הבישוף (מונסיניור ג'יאצינו בולוס מרקוזו) ומונסיניור תומש גריסה. המזכיר של שגריר הוותיקן.
פסל של מרים ישנה נישא בתהלוכה עם לפידים דולקים ושירי למרים הבתולה אל הבזיליקה של הייסורים שבגת שמנים.
סעודת האדון הטקסית של יום החג של העלייה השמיימה של מרים, נערכה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, התקיימה באותה כנסייה של גת שמנים בבוקר למחרת, ביום ראשון ה-15 באוגוסט. "כאשר אנו מהרהרים אודות העלייה השמיימה של מרים הבתולה המבורכת הן בגוף והן בנפש, אנו מהרהרים על העובדה שמרים משתתפת באופן מלא כבר ובאופן אישי בבריאה החדשה של בנה ישוע ושל תחייתו", אמר הקוסטוד בדרשה שלו. מרים, לאחר שנרדמה, נרדמה בשינה של המוות, נשארה בקבר משך שלושה ימים, נצפתה וזכתה לכבוד מצד השליחים עד שגופתה נלקחה השמיימה על ידי המלאכים.
"באופן זה – כשעושים שימוש בשפה של ספרי הבשורה – מרים הופכת לסימן הממוקם בשמיים עבורנו. מרים היא סימן שאנו מוזמנים להסתכל כך שאנו גם כן נוכל לבצע את מסע העלייה לרגל של חיים עם לב מלא תקווה", אמר הקוסטוד. "...[...] העלייה השמיימה של מרים הינה סימן לאנושות שמיוסרת עם פחד מהמוות; זהו סימן עבור הכנסייה שנקראת לקחת חלק באופן מלא בכבוד של ישוע המשיח, שהוא הראש שלה; זהו סימן שמזכיר לכל אחד מאיתנו שאנו לא מיועדים ללכת באופן פשוט לעבר המוות אלא באמצעות המוות אנו לוקחים חלק בבריאה חדשה, בתחייה, לחיות עם האל יחד עם ישוע המשיח שקם מן המתים, אימו וכל הקדושים שבשמיים" (הדרשה המלאה כאן).
באח הפרנציסקאני בניטו חוזה צוקה, האח הממונה האחראי של המנזר הפרנציסקאני של גת שמנים, סיים את האירוע עם תפילה:"היום הבה נתבונן במרים שעלתה השמיימה בגוף ובנפש כך שהיא תוכל למשוך אותנו, את כולנו, אל בנה על מנת כדי שנחוש בטוחים ושנלך בקדושה ובשלום לעבר השמיים."
בסופה של סעודת האדון, הפסל של מרים הבתולה נישא בתהלוכה בגן של גת שמנים, ואשר כלל תפילות ושירים של ה"ליטאני" מאת לורטו.
תקופה חשובה של יום החג שלך העלייה השמיימה נחוגה בירושלים הינה תפילת הערבית השנייה במערה של גת שמנים. מערה זו – המכונה "המערה של הבגידה" או "מערה של השליחים" – מאמינים כי היא החלק העתיק ביותר של גת שמנים והגישה אליה הינה מצד ימין לכנסייה של הקבר של מרים.
הפרנציסקאנים לאחר תפילת הערבית, ערכו מסע עלייה לרגל לקבר של מרים, היכן שהם התקבלו על ידי נציגים של הקהילה היוונו אורתודוכסית ושל הכנסייה הארמנית, כחלק מהסדרי הסטאטוס קוו אשר מווסת את החיים במקומות הקדושים החשובים ביותר בארץ הקודש. האחים הפרנציסקאנים שרו מזמורים עבור מרים הבתולה, כשהאחים של הקוסטודיה של ארץ הקודש כורעים ברך האחד אחרי השני לפני הקבר, על מנת לתת כבוד למרים,אימן של ישוע המשיח.
ביאטריס גוארארה
