שבוע לפני האירועים החגיגיים של חג פסחא, האירוע הטקסי של גבירתנו של שבעת המכאובים הוביל את המאמינים ישירות לשבוע הקדוש. בכנסיית הקבר שבירושלים, בגולגולתא, היכן שממוקם מזבח המוקדש למרים, נערכה סעודת האדון אשר נערכה על ידי סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, בתאריך ה-23 במרץ.
השתררה דממה כאשר ה-קוואס, שומרי הכבוד, היכו בקרקע עם המקלות שלהם על מנת להודיע על הגעת הפרנציסקאנים. מרים, אם ישוע, תמיד נמצאת בקפלה של הצליבה ובלב של כל אלו שסובלים. באירוע טקסי זה, שבעת המכאובים של מרים הבתולה מוזכרים באופן מיוחד.
הנבואה של שמעון אודות הילד ישוע (לוקס ב: 34-35)
המנוסה של המשפחה הקדושה למצרים (מתי ב:13-21)
ישוע שנאבד משך 3 ימים ומציאתו לאחר מכן בבית המקדש (לוקס ב:41-51)
המפגש של מרים וישוע בדרך הצלב (לוקס, כ:ג: 27-31)
מרים מהרהרת בסבלו של ישוע ומותו על הצלב ( יוחנן ט: 25-27)
מרים מקבלת את בנה המת לזרועותיה לאחר שהורד מהצלב (מתי 27: 57-59)
מרים משאירה את גופת בנה בקבר (יוחנן י"ט: 40-42)
"המקום הינו מקום קדוש של כאב וסבל ובו זמנית של ניצחון ותקווה", אמר האח דוברומיר בדרשה שלו. "מי שהגיעו לכאן מחפשים נחמה ותקווה על מנת להמשיך ולחיות." סגן הקוסטוד הזכיר כי "לאלוהים יש תמיד מילות עידוד וניחום. אולם עלינו לגשת אליו עם המרת הלב וחידוש הציות לאל. ישוע מציע לנו את המודל וכמשך כיצד יש ללכת בנתיב הנכון." לפי האח דוברומיר, ישוע לא השיג את השלמות באמצעות ריטואלים של הטהרות, אלא באמצעות כאב וסבל שהוא קיבל עד הסוף. "האדם הראשון שקשור לישוע הינה אימו, מרים, שנתנה את בנה", הסביר. "היא עצמה תחוש את החרב שתעבור בה, חרב של כאב על מנת להראות שהנס של הישועה לא יסתיים עם הרז של ההתעברות, אלא מתממש על ידי השתתפות של אהבה במותו ותחייתו של ישוע."
בסוף האירוע, האחים הפרנציסקאנים יצאו בתהלוכה מהקבר הקדוש, ולאחר יומיים, ביום ראשון של הלולבים, הם יצעדו שוב על מנת ללוות את המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית. חג הפסחא כבר נמצא מעבר לפינה.
ביאטריס גוארארה
24.3.2018
