יום אחרי חג המולד, הכנסייה זוכרת את הקדוש המעונה הראשון שלה [פרוטו-מרטיר, בלעז]: לפי המסורת, הפרנציסקאנים עורכים את מסע העלייה לרגל השנתי ממעבר לשער האריות (או השער של סטפן הקדוש), היכן שהכנסייה האורתודוקסית שומרת על המקום שבו הפך לקדוש מעונה.
המעצר, המשפט ומותו של סטפן הקדוש מסופרים בספר מעשה השליחים פרק 7: הם זרקו אותו מחוץ לעיר והחלו לסקול אותו"
המקום של הקדוש המעונה
לפי הדיווחים של עולי רגל מימי הביניים, היו שם מדרגות שהיו השרידים ששרדו מהדרך הישנה הנגישה לחומות ולבית המקדש: מסיבה זו המקום הינו המקום המדויק שבו סטפן הקדוש נסקל למוות. לאחר מלחמת 1967, היוונים האורתודוקסים בנו כנסייה חדשה ומערה קטנה הקרואה על שמו ונפתחת מתחתיה, היכן שנשמרו המדרגות לכיוון הסלע.
המערה מקושטת עם ציורי קיר המתארים את חיי הקודש: ההקדשה של שבעת השמשים [דיאקונים] עם משיחת הידיים (מעשי השליחים, ו, 1-6), הסקילה וההגנה העצמית של הקדוש (מעשי השליחים, 7) והגילוי של השרידים שלו בשנת 415.
תפילות הערבית הטקסיות
היה זה כאן בשעות אחר הצהריים של ה-26 לדצמבר הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, סגנו (האח איבראהים פאלטאס) ורבים מהאחים הפרנציסקאנים התקבצו יחדיו על מנת לחגוג את תפלת הערבית. לפני הפונקציה הליטורגית, שנערכה על ידי האח לוסיאנדו פיירמרקו, הסגן של האחווה של סאן סלסטורה שבירושלים, הקוסטוד של ארץ הקודש התקבל והודה לנציגים של הקהילה היוונית האורתודוכסית של הכנסייה של הקהילה של סטפן הקדוש.
לאחר מכן תפילות הערבית נערכו במערה, בשעה שהאח סיניסה סרברנוביץ, האח הממונה האחראי על המנזר של הסבל (גת שמנים) סיפק את הפרשנות אודות דבר האל.
אתמול חגגנו את לידתו של המושיע, אולם היום הכנסייה מציעה לנו לזכור את סטפן, הקדוש המעונה הראשון, שנתן הכל עבור ישוע המשיח. הדבר הראשון שהליטורגיה מציינת הינה הרהור אודות הקדושים המעונים. ואלו שהינם קדושים מעונים עבור השלום הינם קדושים מעונים אמיתיים. "לדבר על נסיך השלום", אמר האח סיניסה והדגיש בדרשה שלו, "לא יכול להיתפס בהגיוני אם אין שלום בלב שלנו."
בסוף תפילות הערבית, הפרנציסקאנים והמאמינים עצרו על מנת לתת כבוד במקום הקדוש, המקום שמזכיר את הקורבן הקיצוני ביותר של סטפן, כשהניחו נרות דולקים על מדרגות האבן שבמערה.
Silvia Giuliano
