רודוס: הנוכחות הפרנציסקאנית באיים הדודקאנסיים

800 שנה לאחר המפגש בין פרנסיס הקדוש והסולטאן אנו דנים אודות הנוכחות של האחים הפרנציסקאנים ברודוס, האי היווני שסביר שביקר בו פרנסיס הקדוש במסעו לארץ הקודש.

האי של רודוס, שהינו האי היווני הגדול ביותר בארכיפלג הידוע כאיים הדודקאנסיים, ידוע בקלוסוס של רודוס, אחד משבעת פלאי עולם העתיק, וכמקום הפתוח לתיירות ימים. כמו כן זהו אחד מהמיקומים היכן שהקוסטודיה של ארץ הקודש פעילה.

 

הנוכחות הנוצרית באי יש לה שורשים עתיקים מאד: שאול [פאול] הקדוש, ביקר בחופים אלו בסביבות שנת 58 לספירה כששב מקפריסין, היכן שהנצרות החלה להתפשט שם. הדת החדשה ביססה עצמה בקלות בכל האי, עד כדי כך שמועצת אקומניות שהתקיימו משך המאות הראשונות של ההיסטוריה יש הכנסייה, כאשר דווח על נוכחת של הבישוף של רודוס. מקום זה הפך אחר כך למטרופולין הכולל 12 מחוזות של בישופות במאה הרביעית ומאוחר יותר והיה היוזם של האיחוד בין הכנסייה היוונית והלטינית. לפי דיווחים היסטוריים, רודוס הינה נמל חובה שיש לעבור בו, וב-1219 גם פרנסיס הקדוש עבר דרך אי זה במהלך מסעו על מנת לפגוש את הסולטאן ב-דמייטה.

 

באופן מיוחד, היסטוריה של הנוכחות הפרנציסקאנית קשורה עם הנוכחות הקתולית: האחים הפרנציסקאנים הגיעו לרודוס בעקבות הצלבנים בתחילת 1300. דבר זה מראה את העובדה שהיה זה אכן אח פרנציסקאני, האח פייטרו משמפיין, השגריר האפוסטולי הראשון מטעם האפיפיור ל"רודוס והמזרח". בתחילה הנוכחות הפרנציסקאנית היתה קשורה לאבירים ההוספיטלרים של יוחנן הקדוש שבירושלים, שלאחר מכן הפכו לאבירי רודוס ואשר אחר כך עשו שימשו בשם של אי אחר שאירח אותם לאחר שברחו מרודוס: מלטה. יותר משתי מאות, מספר הקתולים וההבניה של הכנסיות התגברה. היה זה תודות לתרומה של אחד מהאבירים שהיתה הכנסייה הראשונה שעדיין ידועה עם הכותר מרים הקדושה של הניצחון, שנהרסה מאוחר יותר. בשנת1522, עם ההפסד של האבירים על ידי המוסלמים, אפילו הפרנציסקאנים נאלצו לעזוב לאי על מנת לתפוס מחסה במיסיון של קונסטנטינופול, אולם הם המשיכו לבקר בו לרגל אירועים דתיים של שירות, וזאת אנו יודעים תודות להיתרים רשמיים הכתובים בתורכית, ואשר עד היום נשמרים בארכיב.

 

בשנת 1743, הכנסייה החדשה של מרים הקדושה של הניצחון נבנתה מחדש, ומאוחר יותר היא הוגדלה והפכה למה שהיא כיום: כנסיית האם של הקהילה הקתולית שקיימת ברודוס. במהלך התקופה של הנוכחות האיטלקית בתחילת 1900, מספר הקתולים עלה ל-10,000 איש כולל אנשי צוות צבאיים ואזרחים. ההיסטוריה של מקום זה מסופרת באמצעות מסמכים, צוואות, אישורים וכתבים אחרים שהופקדו , עובדו ונשמרו על ידי הפרנציסקאנים. כחלק מהמיסיון של הפרובינציה של אומברה של המסדר הפרנציסקאני עד 1972, המנזר של רודוס וכנסיות קשורות אחרות עברו לידי הקוסטודיה של ארץ הקודש באותה שנה ועד היום הם תחת המשמרת של הפרנציסקאנים של הקוסטודיה.

 

כיום הקהילה, אשר כוללת את הכנסייה של פרנסיס הקדוש, כנסיית אנה הקדושה ב-איקסיה והקפלה של בית הקברות הקתולי של אי קוס, שינו את מבנם ולכן התאימו את עצמם למציאות העכשווית של האי. מאז שנות ה-60, למעשה, תיירות מסיבית גדלה באופן ניכר והנוכחות של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הפכה לחשובה הן בשימור ותמיכה בקתולים המקומיים,  המורכבים ממאמינים ממקומות מגוונים בעולם, והן בטיפול קהילתי של ריבוי תיירים המבקרים באי משך חודשי הקיץ.

 

בשנת 2004 תודות ליוזמה של כהן הדת הקהילתי הנוכחי, הא הפרנציסקאני ג'ון לוק גרגורי, חבר במוצעת המנהלים של הקוסטודיה ושגריר הקוסטודיה של ארץ הקודש, החל עידן חדש עבור הקתולים המקומיים. עבודה זו כללה תריסר עמאים מלאומים שונים ומרקע שונה שתמיד נוכחים בכנסייה, ולהם חולקו תחומי אחריות רבים. ישנן פעילויות רבות שהקהילה מבצעת וקבוצות שונות מעורבות בו: קריטס, המתמקדת בפעילויות צדקה של הקהילה, למסדר הפרנציסקאני החילוני, אשר התעדכן לאחרונה, אחרי 70 שנה של עמידה מהצד, הלגיון של מרים, קבוצה כריזמטית לתפילה, כמו גם קבוצה המארגנת פסטיבלים של מוסיקה בכל שנה יחד עם הנוצרים האורתודוכסים.

 

"העבודה שנעשית משך השנים האחרונות הינה אדירה", אמר האח ג'ון לוק. "אולם ללא קבוצת הגברים והנשים

שעובדים לצידי כל יום, היינו עושים מחצית ממה שאנו עושים עבור המהגרים, העניים, הקתולים המקומיים ואלו המבקשים מידע מכל העולם. בשיתוף  הפעולה שלי עם המשלחת של העמאים גיליתי מימד חדש, שעבורי ממש מייצג את העתיד של הכנסייה."