מאוחר יותר מאשר ברומא, הדלת הקדושה שנפתחה בבזיליקה של הסבל בגת שמנים נסגרה באופן טקסי ביום שבת.
מונסיניור שומאלי, הבישוף המסייע של ירושלים, ערך את ההוחדה [אוכריסטיה] בכנסיה עמוסה מפה לפה. כהני הדת המסייעים כללו את שגריר הוותיקן, מונסיניור ג'וזפה לזרוטו והבישוף הקתולי הסורי. בקרב המקהלה היו כ-20 כהני דת מסייעים.
האח הפרנציסקאני בניטו חוזה צוקה, האח הממונה האחראי על אחווה הפרנציסקאנית של מקום קדוש זה, היה אחראי על הסקריסטיה במהלך סעודת האדון. בשעה שהאח הפרנציסקאני הבטיח רצף מתמשך של עולי רגל שהמשיכו בהמשך הדרך בשלווה בסמוך לעצי הזית, ובו זמנית הוא בדק שהאירוע מתנהל היטב, כשמגיב להעברת הדלק, עקב הטמפרטורות שצנחו בירושלים באופן ניכר. אולם כשהוא נשאל אודות ההשלכה של הדלת הקדושה עבור הקהילה, פניו אורו. הוא לא חשב על העבודה הנוספת שאירוע זה מייצג [עבורו] ובמקום זאת הסביר: "היתה זו שנה של חסד. הרבה קהילות דתיות מארץ הקודש ערכו עליה לרגל, כמו גם אחוות, או קהילות דתיות, שהתאספו ובאו לזמן של רחמים. היו אצלנו הרבה מאמינים מקומיים שבאו משך השנה. והיו הרבה ווידויים. חלק מהמאמינים מירושלים אפילו מגיעים כל יום בשנה הקדושה – התוכל לדמיין זאת – כל יום בשנה! היו מעט מאד שעשו כן אולם על אף פי כן, איזו עדות [היתה זו]! היה זה באמת שנה של חסדים."
לילה ירד על ירושלים, כשמונסיניור שומאלי סגר את הדלת הקדושה, אולם רחמי האל אינם סופיים. איזה מזל!
