ביום רביעי, ה-13 במרץ, מסע העלייה לרגל השלישי בתקופת צום הארבעים התקיים במקום הקדוש של הכנסייה של ההצלפה. "העליות לרגל" הינם מפגשים ליטורגיים שבועיים שמתקיימים במקומות בעיר הקודש, היכן שהאירועים הקשורים לייסורים של ישוע התקיימו.
לאחר העלייה לרגל לדומינוס פלוויט [האדון בכה] ול-בזיליקה של גת שמנים, הקהילה הפרנציסקאנית התקבצה במקום הקדוש שהינו ההתחלה של דרך הייסורים, היכן שהמסורת מתארת באפיזודות בייסורים של ישוע והתרחש שם: ההצלפה וההרשעה של גזר דין מוות. על בסיס של דיווח של ספרי הבשורה ועל עדויות ארכיאולוגיות, המצודה של אנטוניה, הבית של פונטיוס פילטוס, עמד כאן: כאן היה הפראטוריום, האטריום הפנימי שבו ישוע המשיח הופשט והולקה.
הכנסייה בת ימינו של ההצלפה
הכנסייה של ההצלפה נבנתה על ידי הצלבנים במאה ה-12 וננטשה משך מאות רבות עד 1838, כשנקנה על ידי הפרנציסקאנים ונפתחה מחדש לתפילה ולעבודת האל. הקפלה נבנתה מחדש בשנת 1927 עד 1929 על ידי הארכיטקט הפרנציסקאני אנטוניו ברלוצי בסגנון של ימי הביניים. שלושת הוויטרז'ים מתארים את ההצלפה של ישוע המשיח, פילטוס שרוחץ את ידיו (מתי 27,24) ואת הניצחון של בראבא בבחירה של האסיר שישוחרר (מתי 27, 15-21).
כתר הקוצים שהינו קריסטל של ורדים מופיע מתואר בכיפה מעל למזבח. האור מגיע לכנסייה דרך הכתר: אפילו כאב המוות, מאפשר למאמינים לשמור על תקווה באור.
תפילת ערבית והאירוע של ההוחדה [אוכריסטיה]
למרות הקשיים עבור עולי הרגל מכל העולם להגיע למקומות הקדושים בתקופה היסטורית זו, היתה השתתפות רבה באירוע של אנשי דת שנוכחים בעיר הקודש, מאמינים מקומיים כל האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, בייחוד של אלו מהקילה הפרנציסקאנית של ההצלפה, מקום משובו של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא שהשנה חגג את שנת המאה להיווסדו.
סעודת האדון, שקדמה לתפילה הערבית, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני ג'וזפה מריה גפוריני, האח הממונה האחראי על מנזר ההצלפה כשלצידו האח פאולו מסינה, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא שנבחר להדריך את הפרנציסקאנים במהלך תקופת צום הארבעים באמצעות ההרהורים שלו אודות כתבי הקודש (ניתן למצוא את כל הדרשות במלואן, כאן).
הגשר שנקרא להיות נטוש
"ישוע כאן מוצא את עצמו מתמודד עם סדרה של סבל פיזי, פסיכולוגי ורוחני", אמר האח פאולו (ניתן למצוא כאן את כל המדיטציות שלו) "והוא מקבל סבל זה בדממה שממלאת את כל הדיווחים אודות האירוע. יוחנן מתאר אותו כמי שנזנח לחלוטין, נתון לרחמי החלטות של האחרים: ראשית פילטוס ולאחר מכן – החיילים".
"הסבל בדממה של ישוע המשיח", המשיך ואמר האח הפרנציסקאני, "ממקם את האנושות לפני שאלה מורכבת: מדוע האדם הצדיק סובל?". "זה", הוא ממשיך, "למעשה להבין לא את ה-למה אלא את ה-איך לחוות זאת. אנו יכולים להחליט לעבור זאת באמצעות הידיעה שאנו חולקים את הסבל של ישוע המשיח, שאין כאן נטישה מצד האב אלא תמיכה ממנו. הדממה של אלו שהינם נטושים, הינה זו של אלה שיש להם אומץ לבטוח ולתת את אמונתם באב בסבל שלהם. נטישה מצד בני האדם ולא על ידי האל בגלל הבן שלו. אנו גם מבינים שבגשר שמאחד את ההתבודדות ואת הישועה. גשר זה מכונה נטישה, שמשמעותו הינה להפיל את עצמך אל ידיו של האב, תמיד, לא משנה מה יהיה ולתמיד להיות הילדים שלו."
Silvia Giuliano
הורד את החוברת של מקדש ההלקאה כאן
