הקוסטודיה של ארץ הקודש, ראשי הכנסיות של ירושלים, דיפלומטים, מאמינים ועולי רגל נהרו לבזיליקה של כנסיית הקבר על מנת להתקבץ יחדיו לתפילה עבור האפיפיור. סעודת האדון לכבוד האפיפיור פרנסיס נערכה על ידי הפטריארך השל ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, בנוכחות של דמויות מוסדיות רבות, כולל ראשי הכנסיות המזרחיות, אשר באמצעות השתתפותם, ביטאו את הקרבה לכנסייה של רומא ושל הכנסייה הקתולית בארץ הקודש. הנוכחות של מאמינים מהגדה המערבי, שרצו להיות נוכחים וקרובים, למרות הקשיים, לאפיפיור, הודגשה גם כן.
"ארץ הקודש הינה תמצית של ספר הבשורה, זו הבשורה שהפכה לאבן, אבק, אור ומים", אמר האפיפיור לקהל רב עם חזרתו מהעלייה לרגל לארץ הקודש. במילים אלה, הוא הדגיש לא רק את ההבט ההיסטורי אלא גם את החשיבות הרוחנית של מקומות אלו, העלאה של העולם שלא לשכוח את הערך האוניברסלי שלהם ולעבוד עבור השלום, הצדק והפיוס.
במהלך הביקור שלו, המחוות של פרנסיס היוו יותר מסתם מילים: הוא התפלל בכותל המערבי, ביקר במסגדים ובבזיליקה של כנסיית הקבר יחד עם ראשי הכנסיות המזרחיות, פונה בעבור דו שיח בין דתי ואחווה בין האנשים. "בארץ זו, הדרך לשלום באופן בלתי נמנע עוברת באמצעות אחווה וכבוד הדדי", הוא אמר בנאומו לנשיא הישראלי ועם עמיתו הפלסטיני, במהלך התפילה ההיסטורית בגני הוותיקן.
הדרשה מאת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, פתח בהתייחסות חמה למילים האינטימיות התכופות של האפיפיור: "ובבקשה תזכרו להתפלל עבורי". בקשה פשוטה זו משולבת בכל הענווה המעמיקה שלו והרצון לקבל תמיכה מאנשי האל.
בתקופת אבל זו ותפילה, האירועים של ההוחדה היו גם אקט של תקווה של חג הפסחא. הקבר הריק של ירושלים, שממנו "הבשורה המהממת מגיעה אלינו: ישוע המשיח שנצלב איננו כאן, הוא קם לתחייה" (ספר הבשורה לפי לוקאס כ"ד, 6) הופכים לסימבול של הניצחון של החיים והאהבה על השנאה והחשכה, כפי שהאפיפיור פרנסיס בעצמו כתב במסר של "אורבו אט אורבי"
במהלך כהונתו, האפיפיור פרנסיס ביטא בעוצמה וברוך את הוודאות של ישוע שקם מן המתים, הדגיש שהמדריך האמיתי אינו הדמות האפיפיורית, אלא "ישוע המשיח עצמו.... במרכז של המחשבות שלנו, של הרגשות שלנו, של ההחלטות שלנו ושל הפעולות שלנו."
היום האחרון... הוא צעק ועורר את השלום עבורנו עד נשימתו האחרונה". האפיפיור דיבר באמפטיה מעמיקה על ההתנסות של הסבל שחווים בישראל, ברשות הפלסטינית ובעזה, מעלה את הצורך בהפסקת אש ובסוף לשנאה, מתנגד לאנטישמיות ולכל צורה שהיא של אי צדק.
"הייתי רוצה שנחדש את התקווה שהשלום הינו אפשרי! מכנסיית הקבר, כנסיית התחייה, מהיכן שהשנה חג הפסחא נחוג על ידי הקתולים והאורתודוכסים באותו יום, מי ייתן והאור של השלום יקרין בארץ הקודש ובעולם כולו. אני מבטא את הקרבה שלי לסבל של הנוצרים ברשות הפלסטינית ובישראל, ולכל הישראלים ולכל הפלסטינים".
"שלום אינו אפשרי כשאין חופש דת.... גם השלום אינו אפשרי ללא פירוק מנשק אמיתי!"
לבסוף, הוא סיים את הדרשה שלו עם דימוי עוצמתי, שמקבץ יחדיו אמונה ותקווה: הקבר הריק. זהו סימן של התחייה ושל הוודאות כי המוות אינו הסוף, כפי שעולה מדברי האפיפיור פרנסיס: ""ברז של הפסחא של ישוע האדון, המוות והחיים נמצאים במצב של מאבק אימים, אולם ישוע האדון כעת חי לעולם ויד. הוא ממלא אותנו בוודאות שאנו גם כן ניקרא לחלוק בחיים שיודעים שאין להם סוף, כאשר הרעש של הנשק וההמון של המוות לא ישמעו עוד. הבה נפקיד את עצמנו בידיו, משום שהוא לבדו יכול להפוך את כל הדברים לחדשים!"
אחים ואחיות, חג פסחא שמח! חג פסחא שמח, האפיפיור פרנסיס!
Francesco Guaraldi
